שקיפויות

להרדם אל תוך הלילה עם דפיקות לב,

להתעורר גם.

להרגיש את סף החרמנות,

לחשוב על הפגישה שהיתה,

לדמיין,

לתת לעצמי לעוף מבפנים,

להקשיב לו,

להלחם חזק בחששות,

להבין שמותר,

שמותר לשחרר,

להבין,

שמותר לחלום,

שמותר גם להעז,

שמותר גם לקפוץ לעמוקים,

שמותר גם לרצות,

שמותר גם לצחוק,

שמותר לבכות.

להבין,

שמותר להרגיש.

בתקופה האחרונה בפנים הפכתי מטורפת,

מראות, מסשנים קדומים, מזמנים עתיקים, מציפים אותי.

לא נרגעת,

כמה טוב לא להרגע לפעמים,

דופק מהיר,

מקבלת הוראות ומבצעת,

מכניסה אצבע  לרטיבות מבעבעת,

מעבירה לפה,

אוהבת את הטעם,

שואל אותי איך זה מרגיש,

אומרת לו שטעים,

אומר לי לזיין את הגרון עם שתי אצבעות,

משתעלת, קצת נחנקת,

שואל איך זה מרגיש,

אומר לי לנשום,

ושוב לנשום

ולנשום

לומד להכיר אותי

את זו ששולטת על כל שבריר שניה מהזמן שלה,

את זו שאינה יודעת לשחרר

ומכוון אותי בדיוק לשם.

ושוב אני כאן

בעולם הזוי ומטורף,

ושוב עם הסטיות הקשות  שלי

ושוב בריגושים,

ומייחלת ללמוד להרגיש מחדש

ומייחלת שוב להאמין

מטורפת

ואולי טוב שכך

סוף סוף שחף -

מסתבר, יש חיים