חמש בבוקר, צליל הנייד עם המנגינה המעצבנת, בדיעבד חושבת שצריכה לבדוק אם יש אפשרות לקום לצליליי שיר שאוהבת, למרות שלרוב מתעוררת עוד לפני.. אבל הבוקר הזה היה לי קשה. תקופה עמוסה עוד יותר בעבודה, מחר יום חשוב, הלחץ מטפס, מרקיע לשחקים ומאיים לשתק אותי, יש כל כך הרבה לעשות, ואין בי את הכוחות לאסוף את עצמי לעבודה מאורגנת ומסודרת. יודעת שיהיה נפלא ומוצלח, יודעת שכולם יצאו מחוייכים, ובכל זאת... הלוואי והייתי מצליחה לאסוף את עצמי ולהתארגן באופן הכי מסודר ונכון. קמה בקושי, גוררת את עצמי למקלחת, ריח כבד של עשן מאתמול, אם הייתי אדם מאמין אולי הייתי מברכת "הגומל", מכיוון שתנור האמבטיה בגד בי אתמול, לאחר מספר דקות שהדלקתי אותו, כדי לחמם את האמבטיה לפני שנכנסתי להתקלח. ענני עשן סמיך ושחור מלאו את החדר וממנו עברו לחדר השינה, רסיסים שחורים של פיח מעורב באבק התערבלו באוויר וצנחו על הכיור, על האסלה ובכל מקום אפשרי, כתם שחור גדול צבע את הקיר אליו מוצמד התנור. כיביתי את המתג, פתחתי את חלון חדר האמבטיה, פתחתי את דלת חדר השינה שלי, ממנה יש גישה למרפסת, והנחתי למשב הרוח הקרה לחדור פנימה ולטהר קצת את האסון שיכול היה להתרחש.
איזה מזל חשבתי...
ובבוקר המלחיץ הזה, סרב הריח השחור להתאדות, השמיים לא פסקו מלהמטיר את זעמם, ואני לא ידעתי איך אצליח בכלל להניע. אבל, מכיוון שלא יודעת לקחת לעצמי פסק זמן, ולא יודעת לבטל לפחות חלק מהמשימות, גם כאלה שאפשר, גררתי את עצמי, העמדתי קומקום מים, הכנתי לי קפה וניסיתי להבין היכן אני עומדת מבחינת העבודה. הרגשתי שאני במצוקה, ולכן החלטתי להשקיט לפחות את הייחום שחפר בי, תמיד הוא מכה בי ביתר שאת כשאני במצבי לחץ, וכמעט תמיד נכנעת לו, ובעצם למה לא... נכנסתי לגוגל, הקלדתי, אתך מה שמקלידה כמעט תמיד בשנה האחרונה " Deep brutal throat facks" ", ושורת האתרים המזמנים את הסטייה הזו בגווניה השונים נפערה לנגד עיניי. הצליח לי, בחרתי אחד קשה במיוחד, ההיא שהיתה שם סבלה ברמות קשות, הקיאה תוך כדי ואולצה להמשיך, חטפה זיון גרון מטורף משני גברים, אולצה לדבר ולומר כל מיני דברים תוך כדי, ונראה שבאמת היתה מיוסרת. הסרט עשה את שלו – הרוקט הספיקו לו שתי דקות חושבת וגמירה חדה ועוצמתית התרחשה. זונה, חשבתי לעצמי, כמה שאת זונה שחף, כמה שאת סוטה, כמה שאת מופרעת, אבל הסטייה הקשה יש להודות, היא יותר בפנטזיה... בחיים לא חוויתי זיון גרון שכזה והאמת שגם לא חושבת שרוצה להגיע לחוויה שכזאת... אבל בפנטזיה חייבת את זה הכי הארד קור, הכי סוטה והכי מאמלל את האישה.
יצאתי מהבית, עמוסת תיקים, רצה במדרגות, מעלי השמים עדיין מקיאים, יצאתי עם חששות.
הגעתי.
פרקתי את התיקים ופגשתי חיוכים, חיבוקים של ידיים קטנות, התבוננתי לשמים וראיתי שאפילו הם מחייכים, ונשאבתי פנימה וידעתי שאצלח את היום, ועוד יותר מכך ידעתי שאצלח אפילו את המחר, עם כל ההתארגנויות, העומסים והאתגרים.
עכשיו בבית, מחממת לי פשטידת בצל שנותרה משבת, זורקת נבטים עם סויה ליד, יושבת, אוכלת, חושבת, מתבוננת על עדן החלון במטבח שלי שכה אוהבת, רואה את ענף הצמח שהשרשתי עם הפרח הבלתי יאומן שהוציא, מתבוננת על הבצלים של פעמוני הגשם שצומחים ומיתמרים בקצב מסחרר, מתבוננת על הצמחים בעציצים הקטנים ששתלתי, מתבוננת ושמחה, ופתאום כל כך מאושרת וכל כך מרגישה, ונזכרת איך לפני יומיים יצאתי לטיול בהרי הכרמל, וזוכרת כמה התרגשתי למראה הרקפות הראשונות, חלקן בגוון ורוד עז וחלקן לבנות, רואה לנגד עיניי גם את הכלניות הראשונות, את האבקנים, את הצעיף הלבן החובק אותן, את האדום אדום שבעלי כותרתן, כמה שהטבע הזה מרגש, כמה מוקסמת ממנו בכל פעם מחדש, כמה החיים יפים, כמה אני מאושרת וכמה מייחלת להמשיך ולהרגיש, כמה מייחלת גם ללמוד להרגיש אהבה.
