לפני 6 שנים. 22 בפברואר 2018 בשעה 14:42
12 שנים מאז לקח אותי, וכשלקח אותי אז לא ידעתי איך יראה המחר..
בפוסט מאותה תקופה כתבתי:
"אמרתי "תבוא", אך כשבקשת שאכין את חגורת הכלבה שלי וקולרה, ידעתי שלא אוכל, ואחר כך הפחד הכניעני.
כשביטלתי אמרת -"אבוא רק לקפה", ואני לא האמנתי, הפחד כרסם בי. הגפתי תריסים, נעלתי דלתות, שכבתי מכונסת בפינת המיטה. היה לילה מעיק וחם, היה לילה לבן, ובבוקר כשביקשת לשאול לשלומי, חשתי בך את ההבזק האנושי וליבי הפסיק לפרפר בבעתה, ואפילו חיוך של רוגע, הגיח לפתע.
וכעבור כשבוע נסעתי לפגוש אותך".
וכשנסעתי רעדתי מפחד וחזרתי אחוזת בעתה, וכשחזרתי הייתי מלאת זעם, וכשחזרתי ריחפתי, וכשחזרתי ידעתי שזו רק ההתחלה ... התחלה של תקופה בה הרגשתי כמהלכת על הקצה...
ועכשיו מדברים שוב...