ואני משחררת,
ואני נותנת לו אותי מרחוק, כמה שרק יכולה
ואני כואבת
מתפתלת
ותוך כדי הוא מתבונן בי מלמטה עד למעלה
לשניה אינו מוריד את המבט
והוא נשאר בדיוק אותו הדבר
נוקשה
חד משמעי
יפה
אכזר
וכשאני בתוך כל זה, אני לא יודעת להגיד לעצמי מה קשה לי יותר
ההתערטלות הנפשית או הפיסית
והוא מגרד בי בפנים את הקירות
ואני נאבקת בי, כדי לתת לו אותי
לתת לו אותי כפי שהוא רוצה
וזה גורם לי ליבב
וזה גורם לי להאבק עם הגוף, עם גופי שלי
ולמרות שהכאב מסרב לתת לגוף להמשיך את המהלך הזה
בסופו של דבר, לאחר מאבק וכאב אכזר, הוא מתרצה
והוא
הוא מקבל בדיוק את מה שרצה
הוא מקבל את הזונה שבי
ונזכרת איך זה מרגיש להיות עבורו
ותוך כדי, חסרה את הכאב שרק הוא יכול להעניק לי
ותוך כדי זועקת לו שיכאיב לי
שיכאיב ויטלטל כפי שהוא יודע
ותוך כדי שומעת את הקול שלו
ותוך כדי נכנעת לו
ויודעת שכשיבוא
ובעצם לא יודעת כלום....
יודעת רק שעבורו משחררת
משחררת את כל החסמים
משחררת את כל הפחדים
את כל הטרופים
נותנת לו אותי
בדיוק כפי שהוא צריך
ואולי
צריכה בדיוק כמוהו