השקט הזה של הלפני...
המתח שמטפס במורד הגרון...
גרון שיודע...
יותר מדי זמן עבר מאז החלטנו לחזור ולהיות שם שוב
והיה כעס, ומתח ואכזבה,
ובהמשך לא הצלחנו להפגש מסיבות אחרות
והיום זה קורה
ואבוא..
ואיך אצא ממך הפעם
איך?
בסיבוב הקודם רעדתי, הפחד איים לשתק אותי
ולפני שנסעתי אליך שאלתי המון שאלות
וביקשתי לדעת שתראה אותי
ושגם תחבק
ולמרות שלא הבטחת לי דבר נסעתי
והייתי שם
הייתי שם בדיוק כפי שרצית
בדיוק
והיום, כשהחלפנו הודעות
בחרתי לא לבקש ממך מאומה
לא לומר לך שזקוקה למבע עיניים
לא לבקש ממך לתת לי זמן להסתגלות והרגעות
לא לומר
אתה יודע? כבר עברתי דבר או שניים
גם סשנים קשים, חלקם הותרתי בינתיים לנוח במגרה
ובאותם סשנים קשים, אמיתיים, נדירים, נתתי את עצמי עד הסוף כלבה..
אבל היה שם גם רגש
הרבה רגש היה שם
והיתה רגישות
והיתה אכפתיות
והוא ידע את נפשי
וידעתי שלמרות שהוריד אותי אל ירכתי המצולות, לא יפסיק לצלול לי אל תוך הנשמה, ומהמצולות הכי עמוקים ידע להעיף אותי מעלה
מגיעה אליך חזקה היום
אמנם כלבה
אבל
ברורה לעצמי
והלוואי ואהיה היום מדוייקת
בערב אלבש עבורך שמלה
נעלי עקב
אולי גם אחליט למרוח את שפתיי באודם אדום זועק
אתה אוהב אותי זונה
איך אצעד ממפתן דלתך בבוקר המחרת?
איך?
האם אהיה אחרת?
