יושבת עכשיו יפה, כל כך יפה, בחצאית מיני צרה שחורה, בגופיית קולר צמודה, גרבוני רשת שמסתיימים בירכיים, במגפיים גבוהים במיוחד, מאופרת, אמנם ללא הליפסטיק האדום, לא יכולתי, זעק לי יותר מדי, אבל יפה, לא מתביישת לומר, כל כך יפה!
התכוננתי כפי שצריך, רציתי לבוא יפה, רציתי שיאהב, רציתי שיקח, זכרתי אותו בנוקשותו, הגוף לא שוכח, זכרתי אותו בכאב שהעניק לי, זכרתי הצלפות חגורה קשות, זכרתי שבאחת הפעמים בהתחלה, פחדתי שאם יבוא קיים סיכוי שלא אשאר בחיים, זכרתי כאב אכזרי, מאזוכיסטית גדולה אני לא אך התמכרתי אליו, זכרתי ימים בהם סבלתי מגרד שהיה תוקף אותי במיוחד בלילות, ומאחר ולא נמצאה סיבה פיזית לתופעה, הבנתי שהפחד שחלחל בי הוא שהיתל בי והפך אותי כל יום ובמיוחד כל לילה מחדש.
אני לא תמימה, מזמן לא תמימה, ויודעת להיות כלבה ויודעת להיות זונה, אך יודעת להיות ראוייה. אוהבת על הקצה, מאוד אוהבת, אבל רוצה שתבוא אלי ממקום של כבוד, ואם אין לך כבוד אלי, לך לזונה, שלם לה ועשה בה כרצונך.
שחף אישה בת 52, תכף תוציא מהמגרה פוסט שכתבה לא מזמן ולא פרסמה מסיבות אישיות, ותפרסם אותו כאן, ותראה איזו כלבה פיספסת, ותראה לאן יכולת לקחת אותה אם היית בא בגישה אנושית. שחף אישה כל כך ראוייה, שחף מתביישת עכשיו שלא הבינה עד כה, גם בסיבוב השני, מי אתה באמת, אך שחף גם גאה, גאה כל כך שלא התפתת להגיע אליך, למרות שהיתה מוכנה, למרות שהצורך מילא אותה, למרות שהכינה את עצמה, למרות הכמיהה.
סוף סוף קבענו מפגש, אחרי ימים של דיבורים לא פשוטים, אחרי שהתעקש שאנבח עבורו, ואני טענתי שזה משהו שלא יקרה מאחר ולא יכולה וגם לא רוצה, וביקשתי שיקבל אותי כלבה אילמת, ולבסוף לאחר שלא הפסיק להתכווח איתי אמרתי לו שיניח... הצעתי שידחה את הצורך הזה למפגש של פנים אל פנים, וגם שם טענתי שלדעתי לא אנבח, גם אם יצליף בי קשות, ואולי, למרות הכל, בסופו של דבר אשתחרר ויצליח לו... והנה היום הייתי צריכה להגיע, ואולי אם הפחד היה מכניע אותי היה זוכה לשמוע את מה ששחף בעצמה לא שמעה מעולם, למרות שהציע לה להתחיל באימונים מול עצמה – היינו זוכים אולי לשמוע את שחף נובחת – אבל, לא קרה...
ובצהרים כתבתי לו "אם אתה רוצה אותי יותר משוחררת רצוי שיהיה יין או משהו אחר", והוא כתב לי כתגובה "תדאגי לכל מה שנדרש", והרגשתי שחטפתי ממנו מכה מתחת לחגורה. למרות שכתבתי לו בתגובה שאדאג, חשתי עלבון צורב, חשבתי לעצמי – אמנם כלבה אבל בכל זאת, גם כלבה אורחת לא צריכה להביא איתה את היין.
בערב , כשכבר היה מאוחר, כתבתי לו "מה קורה?" והוא השיב "יכולה להתחיל להתכונן, אגיד לך מתי לצאת", לאחר ההודעה ממנו כתבתי "יש לך פותחן לבקבוק יין?" והוא ענה לי שכן, ושאל אם התחת שלי מוכן גם, ואני השבתי לו שמבריקה.
חושבת שעברו לפחות 50 דקות עד שלפתע קיבלתי הודעה "צאי", והלב שלי, שגם לפני שהחלו כל ההודעות החסיר פעימה, הפעם ללא ספק בכלל החוויר שם, החליף את צבעו, וכתבתי לו "אני יוצאת אבל מבקשת שהמיליטנתיות תרד", וכתגובה קיבלתי ממנו הודעה "היא רק עולה". בהמשך כתבתי "לא רציתי לדבר על כך לפני שמגיעה אבל אתה מתגרה בי", ובהודעה נוספת כתבתי "אגיד לך רק דבר אחד, אני נכנסת למוד לא בדרך הזו" ובהודעת המשך כתבתי "תהיה אנושי", והוא השיב "אני לא", והוסיף "ואת לא באה לכאן לשחק שבץ נא" ועוד כתב "כדאי שתגיעי לכאן שאת זוכרת בדיוק את מקומך", "אני לא כאן להכניס אותך למוד, את תגיעי במוד", ועוד הוסיף וכתב "אני לא החברים המשחקים שלך, הפנמת או שצריך להשאיר אותך בבית בשביל שתביני" ובהודעה הלפני אחרונה כתב "אל תצאי בלי לכתוב לי תשובה ברורה ומפורטת.
לקחתי לעצמי 5 דקות של צלילה אל תוך עצמי... הייתי די בהלם, חושבת...
כעבור 5 דקות כתב לי "לא רואה תשובה", וכתגובה כתבתי לו "אני מוותרת", והוספתי "יכולה להגיע למקומות מאוד גבוהים אבל זקוקה לאנושיות לפני שצוללת ולאחר מכן", ובהודעת המשך הוספתי "בהצלחה עם המתאימה לך".
כך אמרה הכלבה, אמרה ולא יספה וטוב שכך...
