שואלת את עצמי : "שחף, מה את באמת רוצה היום?" בזמן האחרון, מוצאת את עצמי עושה בוחן לב – כליות, שוב ושוב ושוב, ומודה, לפעמים נבהלת מעצמי, לפעמים לא מכירה... קוראת את הכרטיס שלי כאן באתר, מגלה שכתוב בו "אחרת" ולא "נשלטת", ואומרת לעצמי, תפסיקי להונות את עצמך,היום שחף את ממש לא אחרת, את נשלטת, ואפילו נשלטת מיומנת, אבל ובכל זאת, עדיין נשלטת מינית נקודה, ולא פסיק משם, המהות הזו לא השתנתה וטוב שכך.
חושבת על הפוסט שהעליתי אתמול לפרסום, חושבת על כל אותם שמכירים אותי בחיים האמיתיים שלי, חושבת לעצמי שיש כאלה שחושבים שפשוט ירדתי מהפסים, יש כאלה שמנסים להאיר את עיניי ולהוכיח אותי, לרוב מכוונות טובות, יש כאלה שמרחמים, יש כאלה.. ובכל זאת... לעיתים לא קל לי עם עצמי, לעיתים קשה לי עם פרשנות ושיפוט מהסביבה, מאידך אומרת לעצמי שאם הם כאן, אותם כל אלה שמעירים הערות, אם הם כאן כמוני, בעולם ההזוי הזה, מן הסתם הם לא בהכרח כל כך שונים וטהורים, מן הסתם גם הם סוטים, ואולי סוטים גדולים, ואולי סוטים אפילו כמוני רחמנא לצלן...
כל חיי חיפשתי זוגיות, ואולי עדיין בפנים נותר בי סוג של כמיהה לרגש של אהבה, אמפטייה וחברות, אבל המוח והלב כבר לא באמת מאמינים, ובינתיים רוצים לעשות לי רק חסדים, רק נעים, ובינתיים לוקחים אותי אל הקצוות, ובינתיים גורמים לי לשחרר עד הסוף, ורוצה להמשיך לשחרר עוד ועוד ועוד, ורוצה לחוש את הקצוות המחוספסים, הדוקרניים, ורוצה לזעוק ולבכות ולצרוח את החיים, ורוצה...
עכשיו נמצאת בדיוק שם, במקום ההוא בו אין מסכות, עכשיו בדיוק שם, במקום בו המיינד משחרר עוד ועוד ועוד, עכשיו רוצה לנשום רק שם, עכשיו רוצה לחיות את כל הפנטזיות הבוערות,
עכשיו – ללא מסכות, ללא הגנות, ללא...
