לפני 6 שנים. 19 במרץ 2018 בשעה 17:53
הטרוף הזה שמסחרר לי את הגוף, מסחרר את הנפש, עושה שמות שם בפנים.. הצורך הזה שבועט בי עכשיו, בועט חזק באיברים פנימיים, ההיכנסות לתוך המוד מבלי שהתבקשתי, מבלי שצריכה... סחרחרה מטורפת כל כך, מתפתלת, מכאיבה...
ולא, אל תשגרו אלי עכשיו פניות וגם לא הצעות מגונות, ולא, אל תבטיחו הרים, אל תבטיחו גם גבעות, פשוט אל...
הצורך אינו אמורפי והוא מגיע עם החיבור, עם התשוקה, עם הנפש האחרת, עם המילים, עם האדם שבנה, הצורך שייך לאותו האחד, והוא חופר בבפנים, מכה שם, דופק,עם לא פחות ממאה פטישים, ומעיף את המיינד הרחק מהסביבה, וזועק בערה...
ובכל יום הוא מתחזק, ובכל יום מתגבר, ובכל יום נעשה לו קשה יותר, ובכל יום ירצה לעוף מחדש, ובכל יום ירצה לנפץ גבול חדש, ובכל יום יצוק לתוכי מיכלי תאווה, ובכל יום יוציא ממני שוב את הכלבה, את הפרוצה, ובכל יום...