ורק על מנת לאזן את הדברים
ואולי לתקן אם נעשו נזקים
ואולי גם לאזן אם הופרו איזונים
והרי למילים יש כוח
יכולות לרומם אך יכולות להחריב באחת
ונדמה לי שעשו נזק כשמיהרו לקפוץ לכדי משפטים והתאגדו לתובנות
פוסט של איזונים יתבע כאן את נוכחותו
פוסט של דיוקים, מאחר ואני מדוייקת ולא באמת יכולה אחרת,
וקודם חוששת שלא הייתי, רק את הרגש שלי הגשתי, הגשתי יפה, כפי שמגישה את הלחי לסטירה, כפי שמגישה את הישבן להצלפה, כפי שיודעת באמת להגיש, וכשהגשתי את הרגש
רק אותי ראיתי
רק אותי כאבתי
הוא לא באמת היה שם
והוא אחד המקסימים שפגשתי
אחד הנדירים
עם נשמה ענקית ולב של זהב
ואי הדיוקים שהתנפצו לי אתמול בפנים – התנפצו גם אל מולו
גם אני לא באמת נתתי לו את הספייס שלו, כשהיה זקוק לו,
גם אני לא באמת הקשבתי לו
גם אני
והוא הרגיש אותי ורצה לתת
לתת מהלב ומהנשמה
אבל הטיימינג היה רע
סינכרון – מה עושים בלעדיו?
אז זהו... שרצוי לא לעשות...
אנחנו בני אדם
אנשים
מרגישים
וטוב שכך
והסשן של אתמול יכול היה להעיף אותי כי היה מושקע ויצירתי ואחר,
והיו גם הרגעים של הלפני, של החיבוק הענק, של השיחה, כשהוא עומד, שעון על אדן החלון ואני למרגלותיו, חובקת את רגליו, כל כך מאושרת להיות לו כלבה.
אז הנה עכשיו חוזרת לאיזון, לאחר שכתבתי, ושוחחנו, ופתחנו את הלב, ודמיינתי שוב את החיוך היפה שלו, וידעתי שוב, שלמרות שפתחתי דלת לעולם הרחב, אנחנו תמיד נישאר מחוברים, והדלת שביננו לעולם תשאר פתוחה.