שקיפויות

מדברים יומיים, נדמה לי שכבר מכיר חלקים ממני, לקח על עצמו לקרוא את הבלוג שלי מהסוף עד ההתחלה, תקופת זמן של  12 שנים, שבחלקן כתבתי לא מעט. מדברים כבר יומיים ואני לא יודעת, חשה שהאינטואיציה מהתלת בי..

הוא בגיל המתאים, פנוי לחלוטין, מונוגמי, נראה נפלא, ולמרות המוטיבציה שלו, אני לא מצליחה להכנס למוד של התרגשות, למוד של ציפיה...  והאמת שאני לא תמהה, מרגישה שזקוקה לזמן, זקוקה למחשבה, רוצה שיבוא ממקום של לרצות להכיר אותי כאישה..

מדברים יומיים, ומאחר ומתרשמת שמגיע ממקום של שליטה פחות הארד קור ממה שכיום זקוקה, עוד בטרם קרא את כל הבלוג, אני שולחת לו פוסטים מסויימים, כדי שיראה אם בכלל מתאים, והוא חוזר אלי זורח ואומר שכגבר נדלק ובנוסף כשולט נכנס למוד מיידי,. והוא מדבר איתי על המפגש המתוכנן, וחשה שיש בו כבר כמיהה מטורפת לסשן אותי, אבל אני בכלל לא שם, אין לי צורך,,אין לי עניין, רוצה לפגוש אותו, להתבונן, להביט לו אל תוך העיניים, רוצה להקשיב, רוצה לראות שפת גוף, רוצה להרגיש, רוצה להבין, רוצה עוד כל כך הרבה דברים..   סשן? שואלת את עצמי? למה? לשם מה? ואני שדווקא כלבה מאוד יצרית, ובתקופה האחרונה מיוחמת ברמות הקשות, פשוט לא רוצה לחשוב על סשן, לא סשן כזה וגם לא סשן יצירתי ואחר, לא רוצה להיות שם, אין לי עניין.

ולאחר שקרא את הבלוג שלי כולו, בלוג שכלל אלפי מילים, ביקש שאכתוב עבורו מילים, ואני שהכתיבה היא נר לרגליי, נאלמתי. לאחר זמן של מחשבה, מכיוון שביקש, בכל זאת כתבתי. הסברתי רגשות, מחשבות, הסברתי ספקות,המון ספקות, והיתה בי גם התנצלות על כך שלא כתבתי מילים יפות, מילים של כמיהה, ערגה, ציפיות גדולות, אך הוספתי שמקווה שיעריך ששמתי את הדברים על השולחן, בדיוק כפי שאני, בלי ליפות...   

שחף, כלבה שלא יכולה אחרת...

שחף היתה היום כלבה מאכזבת...

וחושבת, שלמרות זאת, טוב שכך..