במקרה הזה, יהיו מי שיגידו, שהכתובת היתה על הקיר. האמת שכבר באותו ערב הרגשתי, ויום למחרת הבנתי שנעשתה כאן טעות, וכדרכי אהיה מדוייקת עוד יותר אפילו, ואודה, כי נעשתה כאן טעות גסה מצידי, ולמרות זאת חשבתי שנוכל לה לאותה הטעות, ונצליח לגדול ממנה לאותם המקומות, לאותם האפיקים, ששנינו מחפשים, אבל זה לא קרה ונותר רק ריק, ונותר רק תסכול..
באותו יום כתבתי על כלבה, שהשמש זורחת לה מהתחת, והיא באמת זרחה, באורות קסומים, אבל די מהר הבנתי שגם כאן, במקום ההזוי הזה, מסתבר, לא נכון לקצר תהליכים, ואולי דווקא כאן חשוב כל כך, להקפיד על זמנים, בטח ובטח כשמדובר בתהליכיי שליטה. וזה לא שחשבתי שנמצאת כבר שם, אבל משהו במה ששנינו כל כך רצינו, ביחד עם העובדה, שנתנו את עצמנו באופן כל כך טבעי וזורם, לתהליך של שחרור מטורף שכזה, גרם לי לאשלייה חזקה כל כך, של להרגיש שם במיינד, את המקום הנמוך הזה, בו כלבה מוכנה לתת את עצמה עד הסוף, לתת את עצמה עד שלא רואה את עצמה, להתמסר באופן טוטאלי כל כך, ורק מי שהיה שם באמת, מבין, ורק מי שהיה שם באמת, יודע.
במקום המדוייק הזה, הייתי לא מכבר, עם אחד, נדיר ומיוחד, שידע לקחת אותי לשם, כפי שמעולם לא הייתי, וגרם לי לרצות להיות שם עבורו, במקומות הכי נמוכים, הכי משפילים, הכי הזויים, ומשם עפתי, ואולי בשל הצורך הזה להיות שם בדיוק, מימד הזמן השתגע, ומצאתי את עצמי בוירטואליה פסיכית של יחסיי שליטה, אלא שהייתי צריכה להזכיר לעצמי שזו וירטואליה, והכל בעצם רק לכאורה. ובערב, כשכבר התפקחתי קצת מן האשלייה, והתחלתי לסמן לו ולבעוט בעיטות חלשות בידיים ואולי גם חזקות יותר ברגליים, נכנסתי איתו לסוג של מאבק, ולמרות שניסיתי להסביר במילים, שמרגישה שצעדנו מהר מדי, ומרגישה שלא נכון לי להיות אל מולו בוירטואליה, בכאלה מצבים, כבר לא היתה שם אוזן קשבת, היו שם רק אותן מילים מצידו, שכאילו נלקחו מפוסטים שכתבתי, מילים שנאמרו על ידי ההוא שלקח אותי, מילים שהיו של ההוא, מילים שכמו התפלחו למקום, טרם הבשיל זמנן, מילים שחשוב שיאמרו, לפחות בפעם הראשונה, פנים אל פנים.
ובלילה, לאחר שניסיתי להיות שם עבורו, מרחוק, למרות ההתנגדויות שגופי ייצר, ונפרדנו לבסוף בברכת לילה טוב, לא יכולתי להרדם.. לקחתי את הרוקט ואוננתי את עצמי לדעת, ונכנסתי ממש לסיוט, סיוט קשה. קולות הציפו אותי, הדהדו בתוכי, לא פסקו ולו לרגע, ושמעתי את ההוא אומר לי "תפתחי את החור כלבה", ותוך כדי כך פתחתי את הפה הכי חזק שיכולתי והרגשתי, ממש הרגשתי את אותה היריקה, והייתי שם, ובהמשך שמעתי את ההוא, שבסופו של דבר לא נסעתי לפגוש, מצווה עלי לנבוח, ואני, שלא יודעת לנבוח, נבחתי, נזכרתי שאמר לי שרצוי שאתאמן עם עצמי, אז פתאום לפתע הן יצאו, נביחות קטנות, שדמו כנראה יותר לנביחות של גורה, אבל הן היו שם, והמשכתי לאונן את עצמי על הדעת, והמשכתי לחוש כבתוך סיוט רע, והתחלתי לדמוע, והמשכתי להתגעגע אליו, אל ההוא שידע לקחת אותי למקום ההוא, למקום הנמוך ביותר, במצולות ים המלח, ורציתי להשאר שם, ורציתי לנוח,ולבסוף היתה גם גמירה, ולאחר שעות הצלחתי כנראה גם להרדם..
ובבוקר שאל אותי בהודעת ווטסאפ, כמה הכלבונת שלו התגעגעה אליו, ועניתי לו בהודעה, שיש בי כמיהה, והוספתי "הגעגוע...אחרי שנכיר... אתה לא יכול להתגעגע למשהו שאתה לא מכיר", והוא השיב "שאלתי שאלה..אז תעני לה", ואני הגבתי "אתה רוצה שאענה לך כמו רובוט?", והוספתי "אתה לא מעריך את הכנות שבי" ובהודעה נוספת כתבתי "יצרת בי משהו, תחושה של כמיהה", בתגובה לכך כתב לי "תעני", עניתי "אתה לא מקבל את התשובה שלי", וכתגובה למה שכתבתי, כתב לי "למזלך את לא לידי עכשיו", ובמשך כל היום לא היתה ביננו שום תקשורת ואני תהיתי, תהיתי כל כך...
ואתמול בבוקר כתב לי "איזה יופי..התחלנו אתמול בוקר נהדר וסיימנו את היום רע מאוד... אבל כנראה שזה מה שצריך לקרות, בוקר טוב ויום נהדר", ואני כתבתי לו "קראתי שוב את הפרופיל שלך...שם... אתה מספר על הדרך של השליטה...על התהליך...תהליך זה לא בום טראח...אנחנו עוד לא שם...יש תחושות..כמיהות ועוד הרבה... כנות ודיוק הם בעיניי בראש, הרבה לפני שליטה...אל תזלזל בכנות שלי... בוקר טוב ובהצלחה בערב.."
וביום המחרת היו עוד דיבורים, והוא דיבר על הצורך שלו להיות בתוכי, ולהרגיש כל חור וחור, להריח ולטעום ועוד הרבה, ואני העזתי ודיברתי גם על דברים אחרים, ובעצם כל התקשורת הזו, נאמרה במסרונים, ושוב תהיתי, וכתבתי לו "אתה רוצה להתקשר ולדבר איתי באופן ישיר?" והוא כתב לי "על מה?" ואני קפאתי לרגע, לאחר מכן התעשתתי ושלחתי לו הודעה קולית, בה הסברתי למה שיח ישיר, של שיחת טלפון, נכון וחשוב בעיניי, ולאחר מכן נתן לי הוראה להתקשר והתקשרתי.
לא, לא הצלחנו לגשר על פני הדברים והתחושה היתה תחושת החמצה, החמצה גדולה.
אין ולא יקרה יותר שאתחיל שוב אי פעם מערכת יחסים בסוג של זרימה וירטואלית... אין ולא יקרה, תרשמו בבקשה לפניכם.
