מה לא היה שם, בסשן של אתמול? לו הייתי צריכה לקטלג אותו, היה משוייך מיידית לקבוצת הסשנים הטובים והנכונים ביותר הקיימים. חושבת שאפילו שווה היה להפיק ממנו סרטון בדס"מי לשולט חסר הנסיון, ע"מ שיחווה התנהלות נכונה של סשן.
ראשית, סשן ערב שבת, וכיאה לשכזה נערך בתפאורה המתאימה: שולחן שבת גדול, עליו פרושה מפה צחה לבנה שנרות בצבעי החמרה פזורים עליה באופן המשובב כל נפש.
היו גם אי אלו פריטים נוספים, שככל הידוע לי, לפי המקורות, אינם מצויינים כמאפיינים את השבת, אך לטעמי בהחלט יכולים להתקבל בברכה, בעזרתו הנדיבה של רב
רפורמי, שללא ספק היה נותן להם את ההכשר, מתוקף היותם משרתים עונגה של שבת.
אזי במקום חלה מכוסה בבד הדור, מונח היה לו במרכז השולחן ויברטור עטוף במגבת מעוטרת פרחים סגלגלים, ובנוסף היו שם חומרי סיכה, וכשהאדון הגיע, נוספו גם קולר הכלבה, חגורתה, חבלים ושוט מפואר. אגב, שלא כנהוג על פי המסורת היהודית, הכלבה לא לבשה בגד חגיגי, אלא קיבלה הוראה לחכות ערומה, יחפה, ללא איפור, ללא בשמים- התבקשה לקבל את השבת ואת האדון במלוא תומתה.
מהבוקר חיכתה הכלבה לאדון, היתה מתוחה ונרגשת. סשן הצלפות קשה היא ביקשה, ובתוך תוכה החלה כבר בטנה מתהפכת. היא לעולם לא השתמשה במילת בטחון, למרות שהתוודעה כבר למילות בטחון לא מעטות, וידיד ותיק, עמו שוחחה, אמר לה שעשתה טעות ולעולם אין לבקש סשן קשה, מאחר ומה שעשוי להתפס כקשה אצל האדון, יתכן ועשוי לפרקה לגורמים.
אך לא היה סשן מוטרף מבחינת הכאב, מאחר ולכלבה אדון אינטילגנט, שהצליח לקרוא וללמוד אותה, ובא על מנת להתענג ולענג.
הגיע אמנם קצת אחרי כניסת השבת, אך מיד לקח על עצמו ברצינות תהומית את מצוות עונג השבת. כשהדלת נפתחה מיד אחז בצוואר הכלבה, קילר אותה, חיבר רצועה וערך לה סיור קצרצר. בהמשך הורה לה לשכב על הבטן על שולחן השבת, העטוי את אותה מפה לבנה, הצמיד לעיניה כיסוי עיניים, אזק את פרקי ידיה ואת קרסוליה לשולחן, פיסק את רגליה, דחף לעומקו של הכוס שלה ויברטור שרטט במלוא עוצמתו, והחל להצליף.
הכלבה החלה ללמוד טעמו של השוט מהו. עד כה החגורה היתה בת לוויתה הנאמנה ברוב הסשנים שחוותה עד כה. היא חשה את השוט חותך בבשרה, ממוקד מאוד, לעיתים מרקד ומלטף, אך רוב הזמן צולף, בישבן, בירכיים, וכשהרגיזה את האדון בתזוזות גדולות מדי,
או חלילה, במקום קולות מיוסרים ואנחות, פלטה גם צעקה, הו אז הבינה שהשוט יכול להגיע גם לגב ולמקומות אסטרטגים נוספים.
הכלבה למדה אתמול את השוט, אין ספק, ותרגלה גם מציצות תוך שכיבה על הגב, כשראשה אינו ממוקם במקום יציב, אלא גולש מדופן השולחן. התרגול כלל כמו כן הפסקות נשימה מתארכות יותר ויותר. כשעה שייטה לה כך בתהומות הכאב והעונג, ואחר כך הועמסה על גבו של האדון, שהחליט כי השולחן כבר מיצה את תפקידו, והוטלה במיטתה.
כאן ראתה הכלבה כבר הרבה יותר עונג. הצלפות כבר לא היו למעט ספנקים שבאו באווחה וללא אזהרה. הכלבה ליקקה, את גוף האדון מבהונותיו ומעלה, משתדלת לא להותיר נקודה צחיחה, מצצה, ליטפה, התחרמנה, וקיבלה רשות גם להשתפד מעל הכלי הנפלא שלו, ולחוש אותו במלוא הדרו.
האדון יודע להוביל את הכלבה לעונגה. היא מעליו, הוא צובט את פטמותיה, לעיתים בעדינות מה, לעיתים כאותו פלייר המאיים לעקור אותן, הוא סותר לה, אוחז בצווארה ושולט בנשימותיה כל העת, עוצר את נשימתה, לעיתים על ידי סתימת נקבי האף והפה, ולעיתים על ידי חניקת גרונה, והעונג הולך ומיתמר.
הכלבה גמרה פעמיים ובפעם השנייה היתה בגן עדן – אין לה ספק שהיתה.
כלבה לא צעירה, בת 41, שחוותה לא מעט אורגזמות טובות בחייה, אך הפעם פגשה גם את המלאכים, וחשה כי עוצמה שכזו יש רק פעם אחת בחיים. הכלבה שהינה באמת רעשנית במיוחד בגמירותיה, נותרה כמעט ללא קול אחרי ששחררה צווחותיה ליקום.
נשארו לשכב עוד כמה דקות נוגעים, מלטפים. האדון עושה מקלחת קצרה, מותיר בידה את הקולר, מבקש שתענוד אותו בפעם הבאה וכך תקבל את פניו, נשיקה חטופה ונגמר...
הייתי בגן עדן, אין לי ספק בכלל. האדון הוא אחד מהמתחשבים והמענגים שידעתי עד כה, מחד קשוח ללא עוררין, בעל נסיון אדיר, מעניק כאב בעוצמות נכונות, ומאידך מרגיש את הנשלטת ורגיש כלפיה, אך הנשלטת, הבעייה כנראה אצלה – חשה עכשיו יותר מתמיד, שהיא זקוקה לקשר עם המון רגש ואהבה. הנשלטת מבינה שהיא זקוקה לנפש, לאדם פנוי שיהיה איתה, לאדם שאיתו תחלוק משיכה מינית ורגשית.
חשה עכשיו כי היה כאן משהו מאוד טכני באותה מערכת יחסים קצרצרה שהחלה.
מערכת יחסים שבסיסה והוויתה הוא למעשה סשנים משותפים, ללא החיבורים הקטנים הבונים קשר. ובעצם יודעת שהגזמתי – נכנסתי לקשר עם אדם שאינו פנוי, ובעצם פועל בדרך הנכונה ביותר על מנת שלא לפגוע בי ובעצמו.
את כל אשר יש עם ליבי לומר לו, אומר לו באופן פרטי כמובן.
בפרהסייה רוצה לומר לו תודה ענקית – הוא אדם נפלא משכמו ומעלה ושולט מדהים.
לפני 17 שנים. 31 במרץ 2007 בשעה 6:35
