מקבלת המווון תגובות בפרטי, במיוחד לפוסט האחרון. חלקן מלאות אמפטייה ופרגון, אחרות אולי באות מאהדה, אך מוכיחות אותי, על כך שאני מפרסמת את הדברים בפומבי, דברים שאין בהם כבוד גדול מן הסתם. נשמעת פתטית ומעוררת רחמים אצל חלק מהקוראים.
רוצה לומר לכולכם - אני בחרתי בשקיפויות
השקיפויות הן שלי - חלק מהוויתי - חלק מפנימיותי
יודעת שלו קוראים פוסט אחד, בקלות ניתן להגיע לתובנות מוטעות, כמו באותו פוסט שנכתב על ידי לא מכבר וסיפר על בחורה כוסית - שווה, שאינה מוצאת מרגוע לעצמה - טליה.
כשאני כותבת, לעיתים תופסת רגע בחיים, או מספר רגעים, ואלו אין בהם כדי להביע את השקפת עולמי, ולמען הסר ספק - יודעת מה אני שווה נקודה.
סומכת אגב על האינטלגנטים מבין הקוראים, שידעו להכליל ולא להסיק מסקנה חפוזה.
הפוסט הקודם דיבר על הוויה מסויימת, אך רק הלא אינטלגנטים מבינכם, יעשו את ההשלכה לגבי אפיון דמותה של טליה, כפי שהוא משתמע מקריאת פוסט זה נטו.
אמשיך לכתוב שקיפויות
השקיפות, הפתיחות, הכנות, הרצון לחשוף את הדברים עד תומם הם אני - הם טליה.
ותודה לכל אותם שיודעים להקשיב באמת ומסוגלים להבין תובנות של מעבר...
לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 8:23