הבלוז הוא החיים

אני טובל את היד בכוס מים קרים שהוכנה מבעוד מועד ומזה מים על ישבנה, טיפה אחת בכל פעם. טיפת המים הראשונה גורמת לה לצרוח. השניה והבאות אחריה לרעוד קצת. אני מפשיל לה את התחתונים (מה שכרוך בחילוץ החוט מבין פלחי העכוז) ומחליק שלש טיפות מחיבור של הישבן והגב התחתון ובמורד הישבן. הרגשתי איך גופה מתקשח ורועד, החזרתי את התחתונים למקום והוריתי לה לרדת לרצפה. הושבתי אותה על הרצפה, על הברכיים כשהן מפוסקות,הישבן על העקבים והוריתי לה לשים את הידיים מאחרי הראש. נתתי לה לשבת כך כעשר דקות וכשחזרתי, מתגנב כחתול, היה בידי מגלב קטן. שנים עשר זנבות עור, לא ארוכים ורכים מאוד. יותר צעצוע ממשהו שיכול להכאיב באמת. הצלפה ראשונה לרוחב הגב. היא צרחה ונאנחה. היא הרימה את הישבן מהעקבים בניסון לקום.
"ניסית לקום?" שאלתי (הצלפה) "לא" היא עונה. (הצלפה) "לרגע היה נדמה לי שהרמת את הישבן" (הצלפה) אני מורה לה לחזור על כל מילה שאני אומר,ובין מילה למילה מצליף בה לרוחב הגב "אני [אני] (הצלפה] עושה [עושה] (הצלפה) וכו' -
אני עושה רק מה שהאדון מורה לי. רק מה שהאדון מורה לי. אני לא עושה כלום בלי רשות.
אני מורה לה לקום על רגליה והיא משחררת את הידים מאחורי הראש ונעזרת בהן כדי לקום. שוב מושיב אותה על הרצפה,שוב מצליף. "לא אמרתי לך לשחרר את הידים, אמרתי לך לקום"
שוב המשפט מלווה בהצלפות כמו קודם (אני עושה רק מה וכו') ושוב הוריתי לה לקום. הפעם היא קמה עם הידים שלובות מאחורי הראש.
מעמיד אותה שוב בתנוחת לחץ, הפעם עם הידיים מאחורי הראש, ומשאיר אותה כך למשך כחצי שעה. אחרי חצי שעה הצלפתי בה על החזה, די בעדינות, וראיתי שהיא נושכת שפתיים. אחרי כמה הצלפות הבאתי את המעיל הארוך שלה ואת הסנדלים. הלבשתי אותה ואמרתי לה לבוא איתי. חזרנו אל האוטו ונסענו לעבר חורשה קטנה. הגענו לחורשה ושאלתי אותה (היא, כמובן, לא ידעה איפה אנחנו) אם היא צריכה לשירותים. היא הנהנה בחיוך נבוך. הסרתי לה את כיסוי העיניים, נתתי לה שקית וגליל ניר טואלט, והולכתי אותה, ברצועה בחורשה. הגענו לפינה נסתרת ונוחה ואמרתי לה "או קי, כאן זה המקום , עשי מה שאת צריכה". היא הסתכלה עלי במבט ספקני אבל הבעת פני, ככל הנראה, הבהירה לה את רצינות כוונותי. היא הפשילה את המעיל ואת התחתונים והשקתה את העץ שבצילו היינו. כשהיא סיימה חזרנו לאוטו, כיסיתי לה את העיניים וחזרנו אל הבית.
כשהגענו הוריתי לה להסיר את המעיל ואת הסנדלים ולהמתין לי בסלון. חזרתי אחרי כחמש דקות וראיתי שהיא שוכבת על השטיח ונוגעת בעצמה.
"מה את חושבת שאת עושה?" היא הפסיקה והתיישבה בישיבה מזרחית, ואמרה לי שהיא מאוד מחורמנת ושהיא מצטערת אבל היא חייבת. שאלתי אותה אם היא רוצה להפסיק וללכת הביתה. היא נדה בראשה לשלילה. החזרתי אותה לתנוחת לחץ- הפעם בכריעה מעל העקבים אם הידיים מאחורי הראש. שוב חזר המגלב ושוב חזר הטקס בו אני מפרק משפט למילים, היא חוזרת עליהן ומקבלת הצלפה בין מילה למילה.
השארתי אותה בתנוחה לעוד כמה דקות וכשראיתי שהרגלים שלה רועדות הזרתי אותה לזחילה על ארבעותיה- והולכתי אותה לחדר השינה. הוריתי לה לעלות על המיטה וכשהיא סיימה לטפס עליה היא נשכבה על המיטה והתחילה להתייפח.
הבאתי את הבגדים שלה הסרתי ממנה את כיסוי העיניים ואמרתי לה "או קי. לכי להתרחץ, יש מגבות בארון באמבטיה. התרחצי, התקלחי אם בא לך, התלבשי וחזרי למטבח. אני ממתין שם.
כשהיא חזרה מהמקלחת, אני כבר הייתי באמצע כוס הקפה שלי. היא הכינה אחת גם לעצמה.
"ברור לך למה סיימתי את התרגיל, נכון?" שאלתי. היא הנהנה.
א: (אני) כמה זמן היית פה, לדעתך?
ה: (היא) לפחות חצי יום, אולי אפילו ארבע עשרה שעות.
א: פחות משש שעות.
ה: וואו. לא להאמין.
א: מה היה לך הכי קשה?
ה: להשתין לידך בחורשה. הרגשתי כמו כלבה שמוציאים אותה לטיול.
א: לא מפתיע במיוחד. מה עודהיה לך קשה?
ה: להתוודות בפניך על הבגידה. חוץ מהחבר של החבר אף אחד לא ידע על זה.
א: ולמה סיפרת?
ה: הרגשתי שאני לא יכולה להסתיר ממך כלום. הרגשתי שאני רוצה לספר לך את זה.
א: ומה שבר אותך?
ה: לא נשברתי
א: שכבת על המיטה ובכית.
ה: הבנתי שאם נמשיך אני לא אוכל לחזור לחיים רגילים. זה שאב אותי פנימה.
א: והבנת שאת לא באמת רוצה את זה?
ה: הבנתי שאני רוצה את זה יותר מדי. זה היה ממש מפחיד. הייתי מגורה כמו שלא הייתי מגורה בחיים. רציתי שתעשה בי כל העולה על רוחך, רציתי לברוח ולהישאר.
א: זה מה שחשבת שיקרה?
ה: לא. חשבתי שזה יהיה כמו זיון- אבל עם כאב
א: יותר מדי אנשים חושבים כך.
שתינו בשתיקה ואחרי כעשרים דקות אמרתי לה שאחזיר אותה אל בית הקפה. שוב כיסיתי לה את העיניים, שוב נסעתי בסיבובים, והחזרתי אותה אל בית הקפה.
נפרדנו לשלום ורגע לפני שירדתי מהאוטו ונעלמתי אל תוך החשכה היא אמרה, "תודה. זה היה שיעור מאלף. אני שמחה שעצרת את זה בזמן."
לא אמרתי כלום, החלקתי החוצה מן המכונית והלכתי בצעד מהיר ונחוש אל בין הצללים.

סוג של אפילוג:
אחרי שלשה ימים קיבלתי מייל מהידידה. היא אמרה לי שהבחורה הנ"ל באה אליה, חיבקה אותה וביקשה לישון איתה. בלי סקס, רק לישון. בבוקר היא הודתה גם לה על השידוך. היא אמרה לה שהיא צריכה לחשוב מחדש על החיים שלה- ושהיא החליטה לטוס לאחיה בטורונטו- כדי להתנתק מהכל.
בסיום המייל היא שאלה "מה עשית לה?" "סיפור ארוך", עניתי.
הנה, באיחור ניכר, התשובה.

הערה לסיום
לכל החרמנים שחיכו לתאורי סקס גראפיים, עמכם הסליחה. יש מספיק אתרים שיכולים לספק לכם את היצר.
הערה שניה ואחרונה
המפגש התרחש לפני כמה וכמה שנים. העליתי אותו לרשת דווקא עכשיו כי עשיתי סדר בחפצים שלי- ומצאתי את המחברת שבה היה תיאור של המפגש. חשבתי שהוא עשוי לעניין את חלק מהפוקדים את האתר.