הבלוז הוא החיים

"או קי" אני אומר לה, "אנחנו מתחילים. קודם כל אני רוצה שתחתשבי קצת."
אני מעמיד אותה בתנוחת לחץ. הרגליים מפוסקות מעט יותר מרוחב הכתפיים, הברכיים כפופות, כפות הידיים צמודות בגובה החזה כשהמרפקים בתשעים מעלות. "לא לזוז" אני מורה לה. מרכיב לה אזניות שחוברות לרדיו- על תדר שמספר רעשים סטאטיים- סוג של רעש לבן. שני חושים (ראיה ושמיעה) מנוטרלים. אני הולך לענייני וחוזר מדי פעם רק לוודא שהיא לא זזה. אם התנוחה השתנתה ולו במעט אני מחזיר אותה למצב המקורי בתקיפות. בכל פעם שאני נוגע בה היא נרתעת- שהרי היא לא יודעת מתי אני לידה. אחרי כשעה וחצי אני מזהה דמעות מבצבות מבעד לכיסוי העיניים. הידיים והרגליים רועדות מעט. המתנתי רבע שעה נוספת והסרתי ממנה את האוזניות. הוריתי לה לרדת על ארבעותיה וענדתי לה קולר. חיברתי לו רצועה והולכתי אותה אל חדר השינה. הוריתי לה לעלות על המיטה. היא הזדקפה והניחה ברך על המיטה. משכתי בחזקה ברצועה והוריתי לה לחזור לריצפה. "אני לא זוכר שהרשתי לך לעמוד, עלי על המיטה כך". היא טיפסה על המיטה ונשארה על ארבעותיה. "יופי, עכשיו, ידיים פשוטות לפנים, ראש בין הידיים, ישבן מתוח לאחור". היא מבצעת ואני מתייצב מאחוריה, מפשיל לה את החצאית ומפליק לה בישבן. "זה כי עמדת בלי רשות" (ספאנק) "את לא מבצעת דבר ללא רשות" (ספאנק) "את עושה כל מה שני אומר" (ספאנק) ורק את מה שאני אומר" (ספאנק) "ברור"? היא מהנהנת. אני מנתק את הרצועה ומורה לה להוריד את החולצה. את החצאית אני מוריד בעצמי. אני משכיב אותה על המיטה, מפסק את רגליה וקושר אותן לפינות המיטה. את הידיים אני קושר לפינות הנגדיות. תנוחת הכוכב החביבה. מחזיר לה את האזניות וחוזר לענייני. באינטרוואלים לא קבועים אני פוקד אותה, מוודא שהיא לא ישנה, מפליק לה עם הציפורן על אחת הפטמות, מסיר את סנדליה, מדגדג לה את כפות הרגליים או מלטף לה את השיער. אחרי כשלשת רבעי השעה אני מתיר אותה, מחבר את הרצועה ומורה לה לרדת מן המיטה. הפעם היא יורדת כמו שצריך- ואני מוליך אותה אל הסלון. בסלון אני מורה לה לעלות על הספה- מתיישב בעצמי ומורה לה להניח את ראשה על ירכי.
"איך את מרגישה?" אני שואל "בסדר,מבולבלת, הגוף שלי כואב, ואני עדיין מפחדת, אבל בסדר".
"כמה זמן עבר מאז שהגענו לכאן?" אני שואל והיא משיבה שלדעתה עברו כשש שעות.
"ואת רוצה להמשיך?" "כן, בבקשה". היא עונה.
אני מלטף את שיערה ברכות ואומר לה "אני הולך לשאול אותך שאלות אישיות עכשיו. אני רוצה שתעני לי בכנות." היא מהנהנת ואני מושך אותה מעלי עד שהישבן שלה נמצא מעל ירך ימין שלי.
א (אני): למה את כאן?
ה (היא): כי אני רוצה לחוות הכל
א: עם כמה גברים שכבת עד היום?
ה: שישה
(שישה ספאנקים חזקים, אחד לכל גבר, היא סופרת בקול רם)
א: עם כמה נשים היית עד היום
ה: שלש
(שלשה ספאנקים חזקים, היא סופרת בקול רם)
א: על מה את מתחרטת?
ה: בגדתי בחבר שלי עם חבר שלו כשהוא היה בצבא
א: כמה פעמים?
ה: (אחרי התמהמהות) שתים עשרה פעמים
(שנים עשר ספאנקים חזקים, היא סופרת בקול רם)
א: האם החבר שלך יודע מזה?
ה: לא.
א: האם את מרגישה שמקומך למטה, שאת ראויה לעונש?
ה: לא. כן, לא, לא בדיוק. אני מאוד מצטערת על מה שעשיתי.
א: בת כמה היית?
ה: שבע עשרה
(שבעה עשר ספאנקים, היא סופרת בקול רם)
הישבן שלה אדום למדי, והיא נרעדת למגע הקל ביותר. צפוי אחרי שלשים ושמונה ספאנקים. וזו לה הפעם הראשונה.
(שוב התעייפתי, המשך יבוא)