אני לא יכול להפסיק להתבונן, להסתכל, לבהות בהן.
צעירות , מבוגרות, שובבות, צבעוניות, נקיות, מלוכלכות, מטובעות, מקועקעות, מפודקרות,
לבנות , שחורות, ארוכות, קצרות, שמנות , רזות, ועוד הרבה הרבה ידה ידה ידה...
לכל אחת מהן, מן הגדולה עד הקטנה ולהיפך, מראה ייחודי משלה,
הן באות בעשיריות, חמש זוגות חינניות, יפות, מדליקות ומפתות.
עשר ועוד עשר ועוד עשר , עשרות עשיריות, אלפי עשיריות, ועוד עשיריה ועוד עשיריה...
והקיץ הזה שלו נגמר (ולי גומר את הצורה) גורם להן להמשיך לפזז חשופות, עירומות, מקניטות.
ואתה בשניה חטופה אמור להכיל את כל כולן לנתח את יפי מראן.
אתה בולע את הרוק בשעה שאתה מת לבלוע אותן,
ואתה מת לחוש אותן תקועות עמוק עמוק בתוך הגרון
מפלבלות בענבל....הופ הופ הופ ...מה פה קורא פה...
נסחפנו קצת, לא?
אוקצור, מפה לשם, משם לפה, ושם עוד לא היינו,
הרעיון וההשראה לסרטון הגיעו תוך כדי צפיה בבהונותיה המדהימות,
באלבום התמונות של הכלוב, עוד בימים שניתן היה לצפות באלבום זה.
וכמובן שסרטון זה מוקדש לה.
ואני מאד מקווה שלא יהיה כעס בליבו של אף אחד על זה שהסבתי את שירם לשיר שנושאו - בהונות...
לפני 14 שנים. 21 באוקטובר 2010 בשעה 21:50
