השבוע יצא לי לצפות בסרט שהזכיר לי במידה מסוימת את עצמי.
ועד כמה פטתית יכולה להיות התנהגותי עם נשים,לפעמים ...המממ...בעצם ברוב המקרים.
לא ארחיב, אבל גם עם כל נסיון החיים, כשאני איתן אני מתנהג כמו ילד תמים.
עושה שטויות, ודברים מוזרים, גם כשאני יודע שזה לא נכון ולא מתאים.
ולמרות הכל זה בסדר וזה כייף עולמי, כי אין יותר כייף מלשמח אותן, את הנשים.
הסרט הוא "תשוקה אפלה" ובו גבר מבוגר רודף אחר נערונת בת 18.
הילדונת- שאותה משחקות שתיים, קרול בוקה ואנג'לה מולינה, האחת מלאכית והשניה לילית-
משחקת בגבר ועושה בו כרצונה, וכל נסיונותיו לזיין לה את הצורה נכשלים ומגבירים בו את המרירות והאכזבה.
וכמובן שלבסוף הנערה משיגה את מטרתה. (ולא, סוף הסרטון שמובא, הוא לא סוף הסרט)
בסרט עצמו ליבי כמובן היה עם הנערה, אם כי אפשר להבין את מרירות הגבר(אבל בודאי שלא את התנהגותו המעט אלימה).
אפרופו הסרט, המשפט הכי נכון ושהכי גמר אותי בו - "הגיטרה שלי,שייכת לי, ואנגן איתה למי שרק ארצה".
לפני 14 שנים. 31 באוקטובר 2010 בשעה 2:28
