הכל רחוק ממני היום
הקורונה שיבללה אותי לעומק
העצלות והחזירות הרחיבו את גופי והוא בתמורה מצליל אותי למעמקים.
אין יותר מועדונים
אין יותר בילויים בגדים צמודים שכרון חומרי או אנרגטי
לא ניפגשת עם חברים
פוטנציאלים כבר אין שנים
תשוקה החוצה היא זכרון עמום, הרבה יותר בטוח ומקבל פנימה.
נפעמת מאחרים שיוצאים ומבלים ומתלבשים ומחפשים ומכירים ומזדיינים.
אני בעולם אחר.
אני אישה שמנה בגיל פסע מהבלות
ולא רואה שום עתיד אמונוגמי לפניי.
קייץ שעבר פרחנו. התחלנו לצאת חופשי. לא השגנו דבר ממה שרצינו אבל ניסינו ובילינו.
הקייץ השנה יהיה שונה כי שכחתי איך זה.
יהיה שונה כי אני לא מסוגלת לחפש ולמצוא. לא במצבי. אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי אז מישהו אחר?
מתחבאת תחת טוניקות ענק שחורות והרי מייקאפ. לא סובלת את דמותי במראה.
כבר הרמתי ידיים. לעולם לא נחווה את שאנחנו רוצים. פשוט אין לנו את זה.