אושה לנד

אתמול בלילה ניכנסתי לבדי למיטה, אוש עשה לי טאק מי אין והלך למחשב.
המחשבות התרוצצו לי בראש ואחרי דקות ספורות רצתי אליו בבקשה לחיבוק.
בחודש האחרון ניסיתי להדחיק, קיוויתי לטוב, לא שקעתי בענין יותר מידי אבל אחרי הסקירה ביום חמישי קשה לי להמשיך עם זה.
הוא כבר בן אדם. אמנם שוקל כמו חצי חבילת גבינה צהובה אבל יש לו לב ומח ו2 ידיים ושני רגליים.
איך אני אהרוג דבר שכזה?!
אני כבר אוהבת אותו
את הילד השלי
מחכים לי חודש וחצי של ציפיה וגיסתי צריכה ללדת
מאחלת לה לידה קלה ומחכה כבר לאחיין בונבוני ומקסים
אבל לא יכולה לחשוב איך אתמוטט אם במקביל.. אם חס וחלילה...

גם לאוש קשה מן הסתם. הוא ניסה לא להתלהב יותר מידי, לא להיקשר אבל זה בלתי אפשרי
הראנו להורים את התמונות והסרט ולא יכולה שלא להפליג בדמיונות
איך אאחוז אותו בזרועותיי
איך אצבע את החדר שלו בתכלת כמו הפוף
איך נהיה משפחה

לא רוצה שהחלום הזה יתנפץ
אני מפחדת להיקשר אבל דה פקטו אני כל כך קשורה כבר
מפחדת לפנות אליו אבל זה קורה, במיוחד שרע לי
רוצה לדבר איתו גם שטוב
רוצה לדעת שהוא יוולד בריא ושלם ואתן לו את כל כולי

ומעניין לעניין באותו עניין :

פקאצה מס' 2 לקחה אותי לשיחה היום
לקח לי זמן לקלוט מה היא רוצה.
היא טוענת ששבוע שעבר חל שיפור גדול והשבוע שוב הדרדרות בתפקוד שלי.
אין מושג על מה היא מדברת.
היא ביקשה שאשתפר, שיקיימו שיחה נוספת עוד שבועיים ואני סרבתי.
מספיק לשגע אותי ככה. שיחליטו כבר!
אני זו אני ואני נותנת את מה שאני יכולה.
היא הבהירה לי שאי אפשר לדבר על מעבר לתפקיד אחר ואישרה לי שעמדו לפטר אותי.
ביקשתי שיגיעו כבר להחלטה ולא יסחבו אותי והיא מצידה דרשה את האישור על ההריון.
סרבתי בתוקף.
אני לא מבינה למה היא צריכה את זה.
ניסתה לענות לי בסיסמאות ואני התעקשתי שאני לא מחויבת על פי חוק לדווח דבר עד חודש חמישי וזו פגיעה בזכות הפרט שלי.

הם כנראה רוצים ללכת לקראת מהלך מסוים, לא ברור לי איזה ודורשים את האישור.
אני לא מתכוונת לתת להם את החבל שבו יתלו אותי.
קודם שיגיעו להחלטה, יתחילו בתהליך ואז נדבר על אישורים מתאימים.
כרגע מן הסתם זה הוריד לי לגמרי את החשק לעבוד.
פאקינג בשביל מה?