אושה לנד

כנראה זה נכון מה שאומרים על 7 שנים.
עוד מעט 7 שנים שאנחנו ביחד וממש עכשיו, בעצם רק עכשיו נתכנסנו לזוגיות נורמלית.
4 השנים הראשונות (עד החתונה) היו מדהימות. חיינו במין אופוריה כזאת של קוצ'י מוצ'י.
אף פעם לא רבנו. אף פעם! אולי זכורים לי כמה פרצופים זעופים (מצידי) ושתיקות רועמות (מצידו) בעיקר כתוצאה משיעמום ואי התאמה מינית (מבחינת זמנים). אבל באמת שהכל היה שטויות.
מעולם לא התוכחנו. מעולם לא צעקנו. מעולם לא היינו ברוגז.
השנה של החתונה היתה רווית מתחים אבל גם אז נשמר הסטטוס קוו של הקוצ'י מוצ'י.
המריבות נשמרו להורים (בעיקר אבא שלי וחמתי שהטריפו אותי). זו היתה גם שנה שהייתי מובטלת וזה מאד הציק לו. הוא טען שאני לא מחפשת על באמת ונרשמה מתיחות לא קלה.
אבל אחר כך שהתחלתי לעבוד הכל עבר. נכנסנו לשיגרת הקוצ'י מוצ'י בחזרה.
השנה הקודמת עם כניסת הבדסמ לחיינו היתה נוראית. המון בכי, כאב לב והוזכרה המילה הנוראה מכל - גירושין.
היום זה נראה לי די היסטוריה למרות שיש לי פחדים שונים שזה יחזור (סקס תמיד היתה הנקודה החזקה והחלשה שלנו). בנוסף אני די משקשקת מהעובדה שאני עומדת להיות שוב מובטלת.
אני כבר חוזה את חוסר שביעות הרצון שלו ממני.
אבל לא על זה רציתי לכתוב.

בזמן האחרון, בעיקר בשבוע האחרון אבל בעצם עוד לפני - אנחנו ממש מתווכחים.
מינון המתחים עלה וזה נורא מפריע לי.
אני מרגישה שהוא נוטה יותר להעלב, להתעצבן שאני נכנסת למוד הדומית - "כי ככה! זה מה שאני רוצה, זה מה שצריך לקנות לאורחים, אין לי זמן לקניות לפיקניק, אין לי כח לעשות X"
כנראה אני מרגישה באמת נח איתו ונוטה להתפרץ כמו בבית אבא.
ירח הדבש נגמר
הוא גם יותר עצבני, טרוד בעבודה, מתעצבן שאני נכנסת להיסטריה, טוען שאני מוציאה עליו את העצבים שלי (ואני טוענת כנ"ל) ובכלל החיים הפכו ל"רגילים" ול"נורמלים"

אני זוכרת שבעבר (לפני החתונה) מאד הפריע לי שאנחנו לא רבים. זה כאילו משהו לא בסדר איתנו.
אני רגילה לחיות בבית כל הזמן צועקים בו. שקללות הן חלק מהשפה.
אבל הוא שינה אותי, הרגיע אותי, לימד אותי שאפשר אחרת.
לא בא לי להיות קטנונית איתו. אז הנעלים לא במקום, הדלת של הארון כל בוקר נשארת פתוחה, הגליל הריק של הניר טואלט לא בפח - אז אני מעירה פעם, פעמיים, שלוש (תמיד בחצי חיוך) ומרימה ידיים.

אני יודעת שאחרים משתהים מאיתנו. לא מבינים איך אני מצייתת לו בכל כך הרבה דברים (בעיקר חומריים). את אמא שלו זה משגע. היא לא מבינה איך לא האישה מנהלת בבית את העניינים.
אמא שלי לימדה אותי היטב.
הגבר יכול לעשות המון רעש
הוא אחראי על ההוצאות הגדולות ואנחנו על משק הבית (למרות שבמקרה שלנו זה גם מתחלק)
אבל שהיא באמת רוצה משהו היא יודעת להשיג אותו.
המניפולציות שלי, הפרצופים שלי הם לא מכוונים. ככה חונכתי, לכך התרגלתי. זה הפך לטבע שני שלי. קצת מזעיפים פנים ואבא קונה לי מה שארצה.

השבוע האחרון היה לי מאד קשה. יום חמישי הוא כעס
יום שישי הוא היה בדום שתיקה
שישי בלילה הוציא עלי את העצבים
מוצ"ש רבנו בדאנג'ן
ואתמול הוא היה עצבן והוציא את כל האנרגיות על העגלה בסופר. רדפתי אחריו ולא נשאר לי כבר אויר!
אבל מה שיפה אצלנו שבלילה במיטה, הוא מרים את היד מתוך שינה ונותן לי להיכנס לנוק.