אושה לנד

ניכנסתי עכשיו לכלוב, עברתי על הבלוגים השונים.
כולם נהנו, היתה אוירה טובה, אנשים טובים, אויר טוב
ואני? בכלל הייתי במקום אחר.

לא הייתי מחוברת אתמול לכלום.
לא הרגשתי טוב (הראש והבטן כרגיל), העייפות השתלטה עלי לאחרונה עד כדי כך שאוש איפשר לי ללכת בלעדיו לדאנג'ן בחמישי וויתרתי.
אני שמחה שהוזמנתי, שמחה שהייתי, חיכיתי לזה נורא אבל הייתי כמו ילד קטן שמחכה בקוצר רוח למסיבה, מגיע, רואה את כולם, מתבלבל ובוכה.
כל כך הרבה אנשים, התאמתי פרצופים לניקים, חלק אפילו לא הספקתי...
רצו לי בחורות ערומות יפיפיות מול העיניים ואני כולי מבולבלת.
להיכנס לים כמו כולם ערומה או עם חזיה ותחתונים אין לי אישור. רק חיפשתי את אושי להתכרבל איתו.
אז מצאתי אותו ומצאתי חברות טובות לשבת ולדבר איתן. היו התחלות של שיחות עומק אבל זה לא היה הזמן והמקום המתאים. מזל שיש את שלתיאל 😄
נורא רציתי להיות חיה ותוססת, להתמנגל עם כולם, לקשקש עם החבר'ה, להתעדכן עם דן אבל הוא רק צחק עלי ובצדק שהזדקנתי...
לא יודעת מה עובר עלי, אין לזה הרגשה טובה.
אני רק רוצה להרגיש נאהבת, מוגנת, מאושרת.