אושה לנד

דבר ראשון אני רוצה לברך בחזרה את כל המSMSים - שתהיה לכ-ו-ל-ם שנה טובה!!
ובמיוחד לספק החוקנים של הרפת 😄

אני לא יודעת מה יש לי בימים האחרונים (בעצם כן, זה שילוב של מתח והריון) אבל אני פשוט מותשת לאחרונה! כל הזמן ישנה.

ביום שלישי אמרתי לאנשים נבחרים בעבודה שלום ולא להתראות כי יש מצב סביר שאני לא אחזור לשם יותר. אני צריכה לתת תשובה סופית בעבודה ביום ראשון. מניחה שנדסקס את העניינים עם הקרובים בימים הבאים. חוסכת ממכם כרגע את החפירות.
בערב נסענו לביה"ח וביקרנו את האחיין החדש. היום ניסע אליו שוב ואני כבר לא יכולה לחכות!
רביעי נסענו לרופא בת"א כדי לבדוק שיש לי מספיק מי שפיר בשביל הדיקור ביום ראשון וב1 בצהריים כבר חרפתי על על ענן מרשמלו (הלא הוא המזרן החדש) עד 5. למעשה שנינו ישנו כמו שצריך והתפנינו לשלל שיחות השנה טובה (בעיקר הוא, אני התבקשתי למצוץ במקביל ושכן דיברתי הוא התלונן שמעסיקים לי את החור שלו...). בסוף תפוחיאדמה על האש הם אלה שמנעו ממני לעשות את עבודתי נאמנה ובעיקר ציחקקנו לנו במהלך כל אחר הצהריים.
נורא מצחיק איך הבדס"מ השתנה אצלנו בחודשים האחרונים. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים אבל תמיד בהומור, בטיזינג, באהבה ובכייף. בלי "סשנים" , פשוט כדרך חיים.
למשל - הוא מצא שפיץ של שוקובשקית על המקלדת והחליט להעניש אותי עם כמה ספאנקים עסיסיים.
אני חושבת שזה שהוא לא יכול להשתמש בכוס שלי רק מתסכל ומחרמן אותו יותר.

אצל ההורים היתה ארוחת חג אופיינית עם שלל צעקות (אבא שלי אוהב לעשות רוח שיש אנשים אחרים) ואוכל טעים. אחרי שאכלתי מהגפילטע (אצלנו הוא מתוק במיוחד) הרגשתי מן בועות קטנות כאלה בבטן. כאילו יש לי דגיגונים שעושים בופ בופ (וזה לא כמו גזים!) לקח לי קצת להבין שזה פוקסי שכנראה התעורר מהמתוק. הרגשתי משהו דומה השבוע ולא קישרתי אבל הפעם זה היה חזק וברור.
מסתבר שפוקסי רצה לאחל שנה טובה :-)))))))))))))))))))

אחרי האוכל אבא שלי נתקע על איזה סרט מימי טרפפו והכריח את כולנו לצפות בבן חור הזה.
אני מאד אוהבת סרטים היסטורים אבל לא כבדים כאלה, מלאי התעללויות ועוד בערב חג.
אז פרשתי לי לחדר של אחותי ושיכנעתי את אושי שיצטרף עלי במיטה. הוא נזכר בפעם הראשונה שהיה אצלי, איך התמזמזנו קשות בחדר של אחותי (ובעצם איזה תמימים וחסודים היינו, לא התפשטנו או נגענו מתחת לקו המתניים). אחר כך אחותי הצטרפה, שמה לנו מוסיקה ואני התחלתי לרקוד ולקפצץ בשכיבה. הציצים שלי היו ארוזים יפה והיום הם מאותרים באיקים...
חלפה לי איזו מחשבה לצאת { בכל זאת נראתי מעולה אז למה לא לנצל את זה (פחחח) }
אבל המזרן קרץ לי יותר מהנו לימיט. עד עכשיו חרפתי ותיכף ניסע להוריי שוב.
ב3 אני מקווה להתפקד באסף הרופא עם כל המשפוחה וזה הכל בעצם.

אז חג שמח
שנה טובה
שתהיו לראש או לזנב (תלוי בהעדפה הבדס"מית שלכם)
ותודה על הדגים (המתוקים!) :-)