אושה לנד

אני מרגישה שהכתיבה שלי תקועה בזמן האחרון. יותר מידי דברים קונקרטיים מתרחשים ואני מדווחת עליהם.
כתיבה מהביפנוכו, מהנשמה חסרה לי. אני חושבת שזה בגלל שהמציאות עמוסה מידי וכל התחושות והמחשבות הרגשיות מפנות מקומן לצרות האמיתיות.
הרי מה קשור עכשיו חוסר הבטחון שלי? הצרכים הבדסמים/חברתיים/ריגשיים/זוגיים לא רלוונטים כרגע.
הרבה יותר חשוב לקוות שעוד יומיומיים לא יבסרו לי שעלי לרצוח את פוקסי.
אז בכל זאת "אדווח":

היה בוקר מתיש אתמול בדיקור מי השפיר. הבדיקה עצמה לא ממש כואבת אבל במקום להיות חרדה לעובר או לדאוג מהפרוצדורה עצמה התעסקתי בפקידת הקופ"ח המזדיינת.
אם יש משהו שיכול להוציא אותי מהכלים ולתסכל אותי ברמות זו בירוקרטיה רפואית.
שפניתי לקופ"ח לקבלת טופס 17, הפוסטמה התחילה למלמל שטויות. נתתי לה את המסמכים הדרושים כדי שיאשרו לי את ההתחיבות הכספית בגלל הCMV (אותו וירוס ארור שאנחנו מתפללים שלא הגיע לעובר). אחרי יום עסקים היא מתקשרת לבסר לי שיש טופס ואבוא לקחת. אני מבחינתי מכוסה. בעודי שוכבת עם ביטני חשופה ומחוטאת לפני הדקירה מסתבר שצריך טופס נוסף.
אחרי הבדיקה, אחרי שסופסוף תפסתי אותה היא טוענת שמה פתאם, ולא ביקשתי, והם לא יכולים לתת לי לאיכילוב ולמה לא לתל השומר ושהיא נתנה לי את כל הפרטים מראש ובלה בלה בלה.
התחלתי לבכות מעצבים ומהשקרים שלה. בסוף הסכימו לתת לי מה שרציתי אבל פיקססו שוב טופס לא נכון. אז אוש סידר את הענין ושנינו יצאנו טרודים, עצבניים וכועסים מהאפיזודה.

טוב סתם אני מקשקשת פה.
מה שחשוב שהבדיקה מאחורי. תוצאות עוד יומיומיים ואני משועממת ברמות. שוכבת לי במיטה (כרגע במחשב כי אוש אישר לי שעת חסד) ומחכה לבידור.
התקשרתי לעבודה היום ודרשתי עוד כסף. היא לא נשמעה בשוק יותר מידי ונראה מתי יחזרו אלי אם תשובות.

מחר חותכים לאחיין שלי ובחמישי ברית. אמן ותהיה לנו סיבה כפולה ומשולשת לחגוג.

אה... ועוד משהו
ההוכחה הסופית לזה שאני 'פגרת :
מסתבר שאני מתחילה חודש 6 ולא 5!
איך התפספס לי חודש?!
ברור שיש לי סיוטים חוזרים של מבחנים במתמטיקה. אני כל כך גרועה בזה!

22 שבועות פחות 2 (כי החודש הראשון זה 6 שבועות)
20 לחלק ל4 (4 שבועות בכל חודש) זה 5
אבל זה לא 5 חודשים = חודש חמישי
זה 5 חודשים מלאים = חודש שישי

אוי כמה אני סתומה...