אושה לנד

הצילווווווו אני גוססת!

חשבתי שנגמרו המחלות אז מה הצרה הזו נפלה עלי פתאם?
בערב עוד הייתי בסדר, הלכנו ברגל להורים למופע הסטנד אפ המכונה האבא הקשקשן שלי.
כמו תמיד יושבים במרפסת ומנשנשים ואבא שלי יורה שטויות לאויר.
הוא היה בכנס מחזורים - 60 שנה, או 100 שנה או ווט אוור, לביה"ס ויצמן וטוען שהסנוביות נשארו סנוביות רק מכוערות יותר והלא מקובלות החנונות נראות שוות יותר ו/או שהן מדעניות במכון ויצמן.
כמובן הוא פאר את עצמו - איך הוא מכיר את זה ואת זה, איך היה מרביץ לזה ולזה (במיוחד לשקרניקים - סורי... זה בהשראת הסרט המפגר שאוש צפה בו בבוקר).
הוא גם הפגין מיני התקף קנאה וסיפר לנו שבחתונה ביום חמישי האב של החתן מזמז את אמא שלי כל הערב.
לייק מאדר לייק דוטר? 😉

בדרך חזרה החריפו לי הכאבים בבטן שחשתי בדרך הלוך. מן התכווצות שרירית מעצבנת והתחלתי לפחד שמשהו לא בסדר. ב5 בבוקר הדאגה שלי התחלפה יחד עם הכאב.
כל היום אני עם התכווצויות נוראיות בבטן, משלשלת להנאתי.
לפחות פוקסי קופץ לי בבטן כל הזמן אז אני רגועה יותר.
ניסיתי לישון, למעשה את רוב כיפור ביליתי במיטה בלי לאכול, הראש דופק לי והבטן מתהפכת.
אוש קורא לי ביכי וזה רק מעצבן עוד יותר. אני מרגישה נורא ברמות איומות :-(