לא ברור מה היה לו בדיוק אבל עכשיו הוא מרגיש הרבה יותר טוב.
נח לו בבית, עדין חלש, קצת צרוד ומחר ילך לרופא לבדיקות נוספות.
אני מנצלת זאת לפינוקים הדדים. כמה טוב לנו ככה, שנינו ביחד בפאנן.
דחיתי הצעות אחרות להיום ורק מטלה אחת עיקרית לא פספסתי - שיעור נהיגה.
אני כל כך גרועה בזה! עבודת הידים שלי מזעזעת ואני צריכה להמשיך להתאמן והרבה.
חזרתי מהשיעור ספוגה בזיעה ואין פלא שפוקסי מהלחץ לא קפץ עד עכשיו (הוא תמיד קופץ שאני בכלוב 😄 )
תיכף אני אלך להכין לנו קצת לאכול, אוש בינתיים רואה סרטים מצויירים...
אתמול המשפוחה משני הצדדים הגיעה לבקר את הפצוע האנגלי כולל האחיין הטרי בהופעת בכורה.
איך הוא גדל! בקושי שבוע לא ראינו אותו.
הכנתי אתמול במקביל למלאי (עוגה רומנית שאחותי ביקשה ממני שאאפה לערב מאכלי עדות שיש לה בעבודה, ממתי היא רומניה? היא בכלל ממונה על הצד העראקי של המשפחה... אבל כנראה יותר קל לסנג'ר אותי בשביל עוגה מאשר ללכת לקנות קובה)
את עוגת השוקולד המפורסמת בכלוב.
שלשום בעקבות קרב סכינים בערוץ 10 שעסק בשוקולד נהיה לי קרייבינג רציני.
השוקולד היחיד שהיה בבית, בדמות מקופלת, היה מלא בחרג'וקים אז כל הלילה חלמתי (ממש חלמתי! לא פינטזתי) על עוגת השוקולד שאתמול בערב לא התאפקתי ואפיתי אותה.
המשפוחה חיסלו אותה יפה וכרגע נשארו אולי 2 חתיכות... טוב מאד. יש לי תירוץ לאכול לפני בדיקת הסוכר המגעילה מחר ואז זהו. סוגרים את הבסטה ונגמרו החגיגות.
נהייתה לי כבר בטן קטנטנה וביקשתי שאוש יצלמן. שככה תהיה לי מזכרת מחודש שישי (ואם אזכור - והילך).
אה.. והתקשרו מהעבודה. אני צריכה לחתום על איזה מסמך למפקחת וכנראה נגמר הסיפור. שנינו מאמינים שעשינו את ההחלטה הנבונה. זו פריבילגיה ענקית להיות עכשיו בבית ועוד לא הגעתי למצב של שעמום. נראה כמה זמן יקח לי.
תמיד אפשר להעביר את הזמן עם הוויב.
לפני 17 שנים. 17 באוקטובר 2007 בשעה 11:49
