אושה לנד

כל הכבוד לנו - אנחנו מתקתקים עניינים!
וכל הכבוד להורים שלנו - בהחלט שזכינו!

אושי המקורר נשאר בבית ביומיים האחרונים וניצלנו את הזמן הזה לדברים חשובים.
אתמול הגיעו אנשי הדודים והחליפו לנו לדוד חדש. הידד! עתה בזכות הכסף של ההורים יש לנו מים חמים גם בלי לפתוח תדוד.
מיליון שעות אחורי זה הגיעה גיסתי עם הג'ינג'י (כמה זמן לוקח לארגן תינוק?!) ונסענו ארבעתנו לאכול ארוחת צהריים בכיופיים.
החזקתי את הקטנצ'יק בידיים והוא היה מהופנט מהצימחיה במקום. נהיה ממש בן אדם, דופק חיוכים חופשי. לקראת הערב שני זוגות ההורים הגיעו לביקור ואבא שלי תיזז אותנו כהוגן -
הוא קנה לנו מיבש ומיקרו (כי יום לפני באמצע שאוש חימם פיצה הוא הפסיק לעבוד. לא הספקתי למחרת להוציא את המשפט "אבא הלך לנו המיקרו" מהפה וכבר הוא קנה לנו חדש. אבא שלי הוא פריק רציני של מוצרי חשמל, כנראה יש לו חסך מהילדות או משהו... בכל מיקרה מסתבר שכולה הלך הפיוז שנרכש בעלות האסטרונומית של שקל אחד אז ביצענו עיסקה סיבובית : אנחנו קיבלנו את המיקרו הדנדש, גיסתי קיבלה את המיקרו הדיגיטלי של ההורים של אוש כי היא צריכה טיימר לחמם לג'ינג'י את המטרנה וההורים שלו קיבלו את האנלוגי שלנו - הכל על חשבון החשבון בנק של אבא שלי)

קיצור - אבא שלי רכש ביושר את זכות התיזוז ושלח את אוש למכולת.
אני בשצף קצף במטבח חותכת ירקות (כולל בצל) מכינה ביצים וטוסטים והכל תחת לחץ מסיבי של אבא המכונה גם "טמפון סיניור" או "שייח סולימן" תלוי בהקשר.

היום לשם שינוי אנחנו אלה שהוציאו כסף.
קנינו סופסוף עגלה! האח הידד!
נסענו לרשפון ושמנו 900 ש"ח מקדמה למוצי (אמבטיה וטיולון בגווני תכלת וטורקיז בהתאמה).
מה ששכחנו לקנות זה אטמי אוזניים כדי לא לשמוע את הלגלוגים של אבא שלי ותוכחות "האמרתי לכם שהמוצי היא הסופר עגלה הכי שולטתתת ביקום!" של גיסי הנודניק.

הרעב התחיל להציק אז החלטנו לקפוץ לפיתוח לנשנש המבורגרים. החננו את הרכב מול אודאון, אוש שילם לחניה ואז שמנו לב שהמסעדה סגורה. כמובן שהוא האשים אותי...
צעדנו לנו עד לאגאדיר ולבסוף זכה אוש לטרוף המבורגר ואני מרק עוף.
בדרך חזרה קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מחברה ששירתה איתי בצבא, חברה שמזמן לא התראתי איתה ואף לא דיברנו, היא לא ידעה אפילו שאני בהריון. אני ממש גרועה בלשמור על קשרים.
קבענו ליום שני, אני סקרנית לראות את בנה בן החצי שנה ונראה אם ענין הבדס"מ יעלה...
זו חברה שהיתה נוהגת לקרוא לי שרמוטה כמין בדיחת הפוך על הפוך שכזאת (בצבא נורא הפריעו לי הבתולין). מסתבר שלאור נפלאות הפייסבוק (שאני עדין מחרימה!) חברי המדור שלנו יצרו קשר זה עם זה ואף גילו שהמפקד שלנו הפך לצלם חצי מקצועי של צילומי ערום אומנותי :-)))))))))))

מה עוד היה היום? אספתי (כן! א-נ-י אספתי) את אחי מתחנת הרכבת, השתתפנו בשיעור האחרון בקורס ההכנה ללידה (ואפשר לאמר עתה ללא כל ספק שאני לא פחות מפחדת מלפני שהתחלנו אותו),
זללנו קרפ רבוי סוכרים ועכשיו אנחנו בבית.
מחר בבוקר אני אמורה לעשות בייביסיטר על הג'ינג'י ולהתאמן קצת.

זהו סך הכל
פוסט ללא תובנות הרות גורל
ללא פניני חכמה או בדיחות קורעות
סתם יומן אירועים נעים שמדגיש לי שוב כמה אני ברת מזל.