צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 19 שנים. יום שני, 14 בינואר 2008 בשעה 17:44
איך הדמעות זולגות להן בעצמן
ללא שליטה
תוך שניה וחצי הפנים מוצפות
והוא שומע, קורא לי, מקשיב לי, מעודד, מחבק ומנשק

כן
יש לי פאקינג אחלה חיים
יש לי בן זוג אוהב
יש לי ילד בדרך
יש לי משפחה תומכת

ויש לי חברים שיותר מידי נוגעים בי
שנכנסו לי ללב ומילה אחת שלהם מטלטלת אותי
גורמת לי לזעזוע
לזעם
לכאב
למרות שאני יודעת שזה מתוך הכאב שלהם

למרות הכל לא מרגישה אשמה
לא יודעת מה חלקי בענין, אם בכלל
וזה לא משנה

אל תלכי לקיצוניות הוא אומר לי
כבר לא מרגישה שיכת
אז נכון שלא הזמינו
ונכון שלא משחקת בפייסבוק
ונכון שמעניינים אותי עכשיו דברים אחרים
ונכון שמתעצבנים על ים ועלי שאנחנו מקשקשות בצ'ט על עוברים
אבל פאק איט!
זכותי המלאה!
וכל זה לא מוביל לדמעה, אלא לשימחה
שימחה שהחיים משתנים

ואני לרגע אחד לא צריכה להתנצל שטוב לי
ואני לא מתנשאת על מי שרע לו
אבל מהביצה הזאת רציתי לדוג חברים
ושהם יורקים הרוק הופך לדמעות
לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י