זהו. נרגעתי
נו מור דרמה קווין, לפחות (בתקווה) לשעות הקרובות
ניפגשתי עם החברה והבונבון שלה. יש תינוקות שהם פשוט סופגניות מהלכות (או זוחלות).
קישקשנו על הריונות ולידות, הראתי לה תכלוב אבל לא ממש הרחבתי - זה גם לא כזה רלוונטי בשלב הזה בחיי.
טילנו לנו לשילב וקניתי לפוקסי חרמונית (בבקשה לא לעשות לי ריגשי של עין הרע)
וגולת הכותרת - קניתי לו תמונה לחדר של פרה!!!!!!!!!
כמה משהו קטן שכזה יכול לשפר לי תמצברוח. כולה פרה...
עכשיו אני שוב בבית ואוש יחזור כנראה מאוחר כי יש לו קורס בת"א ואז ילך לעיסוקים ושופינג נעלים.
אני אוהבת שהוא קונה. אתמול לראשונה מאז ומתמיד ראיתי אותו במעיל.
קנינו לו מן דובון שחור מגולף. הקור העז שבר גם אותו לבסוף. זה לקח קצת יותר משבע שנים...
אני מוכנה ומזומנה לרביצה מול המחשב
לא ממש בא לי לבצע מספר מטלות
אפילו את החזיה אני מתעצלת להוריד, אז סתם פתחתי אותה מאחור. נראה כמה זמן עד שתציק לי.
בכל זאת עולות לי (שוב ושוב) מחשבות של אי שייכות
אולי זה חוסר הבטחון המקונן בי מאז גיל 16 האיום
אבל כנראה אני לא כזאת גרועה אם תיקשרתי היום עם כמה וכמה חברות.
וכן, מחזור מאי-יוני 2006 זה בהחלט לא מה שהיה
גם הכלוב לא, הדאנג'ן ז"ל לא ובטח הרפת מיי שי רסט אין פיס
אבל תמונת הפרה, על הרקע התכול ומסגרת העץ תזכיר לי את ימי הזוהר ויותר מכך -
את ההווה והעתיד, את המציאות שמשתנה לה;
הרי אין טעם לבכות על חלב שנשפך ולמי יש כוחות לאגור שוב טיפה אחר טיפה בחזרה לכד החלב?
לפני 16 שנים. 15 בינואר 2008 בשעה 14:40
