אושה לנד

אתם חושבים שזה אנוכי לרצות שהוא יצא כי משעמם לי?
כלומר רוב הנשים, כך נדמה לי, מצפות בכליון עיניים ללידה שתציל אותן מיסוריהן - מהכבדות, מהנפיחות ומשאר התחלואים. כמובן שמתלווה לזה סקרנות ענקית אבל זוכרת בעיקר את הבכיונים והקיטורים של הנשים בימים האחרונים להריונן.
גם לי קשה אבל נדמה שהרבה הרבה פחות. אני לא כל כך כבדה והקיטורים שיגרתיים למדי אצלי.

אני חסרת סבלנות ורוצה שמשהו יקרה כבר
זה יכול להיות לידה
ויכול להיות מלאןתלפים דברים אחרים - רק שיקרה כבר משהו!

יש מצב שאני מדחיקה
פתאם עולות לי מחשבות אחרות
רצון עז בחיי חברה ומין תוססים
וזה לא שישבתי בבית בשבוע האחרון, זה לא שלא היה סופ"ש נחמד וזה בטח לא שלא היה סקס פנטסטי רבוי אורגזמות.
אבל אני עדין משועממת!

אולי אני פוחדת
פוחדת שהשינוי הענקי הזה ימנע לחלוטין דברים שאני משתוקקת להן.
כן, למרות ההריון ולמרות שחוויתי חלקית אני עדין רוצה!

עדין רוצה מסיבות
עדין רוצה בדס"מ
עדין רוצה אורגיות
עדין רוצה עירום פומבי
רוצה ורוצה ורוצה
ואני לא חושבת שהרצון הזה יעזוב אותי מתישהו
הוא חלק ממני

מוכנה בחפץ לב לשים אותו על הולד
שמתי אותו ברובו בחודשים האחרונים וכך אמשיך
אך לא לעד
אני מרגישה כבויה - בעיקר מבחינה חברתית וזה הדבר שהכי חשוב לי כאן.
כי בעל מדהים יש וסקס קינקי יש ויש ואורגיות ופומביות יש בפנטזיות לרוב
אבל חיי חברה תוססים (או המראית שלהם) אין וזה חסר לי נורא.

ברור שאני אשמה וגם "המצב" שלי
השאלה אם יהיה בי הכח והאומץ להשיג שוב את שרצה ליבי