היה אתמול יום פסיכי, לא בקטע רע. עד 8.
הוא התחיל בשיחה זוגית בדרך לעבודה, שיחה שניקטעה והמשיכה בואאטצאפ, בטלפון ופנים מול פנים שהוא הפתיע והגיע למשרד שלי עם פנקייקים מבנדיקט.
תקופה של שינוי מלווה בהמון דיבורים.
אנחנו פותחים? לא ממש. אבל לא סוגרים. לא חוזרים לאחור. ממשיכים להתפתח ולפרוח אך זקוקים להתאמות מסוימות. כיוונונים.
אני לא סגורה על מה אני רוצה, בניגוד לבדסמ ששם מההתחלה רציתי הכל ומהר.
אני רוצה בעיקר מה שרוצה. שיש משהו רלוונטי אני רוצה לעוף על זה במלא הכח אבל הוא מחווט אחרת.
הוא שקול ומדוד ומפחד משינויים מהירים שאין מהם דרך חזרה.
אני דווקא רוצה להקליל ומבחינתי הדרך לעשות זאת היא כמה שיותר לחפש ולמצוא, לחוות לחוות לחוות. שהאקשן מתפזר הרגשות לא מתרכזים במקום אחד.
כמו כן, (ממש כתב הגנה אני כותבת כאן חחח)
אם דוחים , מתאפקים, מרווחים, שמים מעצורים וגבולות על מנת למתן את החוויה זה בעיני רק גורם לכמיהה.
אני בשום פנים ואופן לא רוצה לחזור לאובססיה של עשור וחצי.
אני חסידה גדולה של מתח מיני בסדרות מהנייטיז.
ככל שדחו את המימוש הרייטינג עלה . מיד לאחר המימוש הוא צלל. כי מי כבר רוצה לצפות בסקאלי ומאלדר, מגי וד"ר פליישמן, סיביל שפרד וברוס ויליס, נני ומר שפילד נשואים עם ילדים משכנתא וטרדות היומיום?
לא עדיף לממש כשאפשר ? הדברים מסתיימים כשהם מסתיימים מעצמם. כח האנרציה וכו'
מה דעתכם?
אבל אני מבינה אותו וכמו שעשינו שינויים והתאמות בעבר נעשה שוב. מה שלא מתאים לאחד מאיתנו לא מתאים לשנינו. רק ביקשתי ממנו שיבין שיש לי זכות להתבאס כשהוא אומר לא. אני לא ילדה קטנה ולא אעשה סצנה אבל מותר לי להתבאס.
אז דיברנו ודיברנו
ועבדתי בטירוף
ואחותי שצריכה ללדת כל יום באה, לקחנו את הבנים לצהריים ואחר כך את הקטנה להסתפר ופנקייקים ובירוקרטיה רפואית וצריך לארגן יום הולדת לקטנה ובר מצווה לבינוני ומשפחתולוגיה ואז ב8 פותחים חדשות וההיסטריה מתחילה.
היא אף פעם לא נגמרת. אומה ב PTSD
מדינה סדיסטית מזוכיסטית שסובלת בהנאה חולנית מכל טראומה - מגפה, מלחמה, טרור. לא משנה.
אירוע רודף אירוע ואי אפשר לנשום מרוב פוסטים מפגרים ורווי שינאה וחרדה. אל תשלחו את הילדים למסגרות! אל תצאו מהבית! איפה ראש העיר? למה אין ניידות מפטרלות מול אתרי הבניה ובתי הספר? דיייי כבר!!! סתמו!!
תנשמו
תחיו
הלחץ הזה לא עוזר לאף אחד.
ולא ישנתי טוב. הגרון התווסף לשאר המיחושים הגופניים.
אני רוצה להיכנס לתוך בועה עם המשפחה והחברים הקרובים ולברוח מהתופת.
קצת שקט בבקשה. בראש ובגוף.
הלב מסתדר עם קצת פנקייקים.
