יש כזה דיסונאנס בין הגוף והנפש שלי בחודש האחרון.
הנפש התעוררה, הליבידו קם לתחיה, הדמיון עובד שעות נוספות ואני מתאווה לעוד ועוד חוויות טובות, זוגיות, חברתיות ומיניות.
הגוף לעומת זאת- קורס. שלל מיחושים תוקפים בו זמנית, כולל גם מוזרים ביותר. פצחתי בתהליך לבדיקת אחד מהם וכרגע אני בשלב התמוהה והלא נודע. אין לי עדין תשובות, רק סימני שאלה מבלבלים.
ההרגשה הרעה התגברה לאחרונה עד שנראה שאני בכלל בדכאון. כלל וכלל לא. אבל אני קצת על הקצה.
בא לי להשתולל. לרדת למטה ולנסוק לשמיים.
בא לי ז ועוד אחד. בא לי אורגיות, שלישיות, רביעיות.
בא לי חברים טובים, מוסיקה ואלכוהול
והוא מכיר אותי היטב ומשדל אותי לצאת מהפיג'מה ומהבית. בקושי אוכלת אז זלילית פחממות היא הפתרון המיידי.
התלבשתי, סקיני , עקבים ומחשוף. התישבתי מולו והוא לא נשאר אדיש. ניהלנו שיחה ערה כמה פולי זה מפחיד, מסוכן ולא בשבילינו. כמה אנחנו בעד צירופים והתערבבויות.
שיתפתי אותו בכמה מהרעיונות שהיו לי, פנטזיות ברות הגשמה והוא נדלק. מקווה שנעשה תכנונים בהקדם.
השיחה הטובה עוררה אותנו והחלטנו לחזור למיטה שלנו. גירשנו את האמצעי מהחדר ונעלנו את הדלת.
אני תמיד מתקשה לשחרר שהם בבית ועוד ערים אבל הוא לא השאיר לי ברירה אלא להתמסר.
דחק אותי עם הגב לדלת, זרועות מתוחות למטה והשיל את בגדיי מעלי. התחתונים נדחפו אל פי כדי שלא ארעיש. מצא עוד זוג במגירה וקשר אותם זה לזה. מחסום פה מאולתר. ואני רק חשבתי שזה המבחן האמיתי לאודם החדש. נראה כמה הוא עמיד.
להרעיש לא יכולנו אבל להזדיין כן.
קודם הוריד אותי אל בירכיי, ירק על שדיי וזיין אותם.
ואז אותי. זה היה טוב במיוחד הפעם.
דילג על חדר הכושר היום והוציא עלי את כל האנרגיה.
זה הרגיש כמו נצח. לא. נצח נשמע רע. זה היה טוב. טוב מאד. קצב רציף ואינטנסיבי. גמרתי שוב ושוב.
אבל הוא רצה לגמור לי על הפרצוף.
נשכב על הגב והאצבע שלי דחופה בו. זה בהחלט עשה את העבודה.