קרה לי היום דבר נורא מוזר. לא זוכרת אם חוויתי זאת בעבר, כנראה שלא.
ישנתי (שזו כבר חוויה מיוחדת לכשעצמה), חלמתי (ממש לא זוכרת על מה), גמרתי.
לא יודעת אם גמרתי בחלום או במציאות, אולי בשניהם אבל זו היתה חוויה נותנת אנרגיות.
אני זקוקה לאנרגיות בימים אלו אבל לא רק פשוטו כמשמעו.
לא רק שינה, מנוחה ואוכל (אני כל הזמן רעבה בטירוף ומפחדת להעלות מה שהורדתי. מבינה למה נשים משמינות בחופשת לידה- יותר מידי שעות ערות עושות תאבון, שלא לדבר על הנקה).
אני זקוקה לאנרגיות מנטליות, ולא עבורי.
לא איכפת לי להיות מסמורטטת כל היום, להרקב בין 4 קירות, להיות נטולת חיי חברה וחיים בכלל, כל עוד הוא בסדר
כל עוד הגבר שלי עייף, מצוברח, עצבני, מתוסכל - אני הכי אומללה בעולם.
קשה לו בעבודה, קשה לו עם התינוק, קשה לו עם מחסור השינה.
והוא עובד ונוהג ומתוזז וגם קם בלילה ומטפל ודואג ואני מרגישה כמו עלוקה.
אבל זה לא משנה איך אני מרגישה.
כואב לי שהוא מרגיש רע.
שהוא מרגיש רע הכל רע.
שהוא בסדר - מאושר, מאושש, שבע, רגוע - אני יכולה להתמודד עם כל הצרות, המכאובים והקשיים.
הוא העוגן שלי וכשהוא ממוטט - אבדנו.
אבל אני לא רכיכה, אני מנסה להיות חזקה ולחזק.
לדאוג לו ולעודד, הבעיה שלא נראה שאני מצליחה.
לפני 16 שנים. 27 בפברואר 2008 בשעה 23:55
