אני לא מתחברת לאמרות שפר, בטח לא לכאלו שבאות עם איורים ססגוניים ומשותפות באקראיות.
אבל יש דברים שמתחילים לחלחל, במיוחד שנאמרים מפיה של אישה קרובה אהובה וחכמה.
כשהתלוננתי על איזו מישהי שמציפה בפוסטי צומי את אחת הקבוצות היא שאלה אותי למה זה כל כך מפריע לי.
והוסיפה שזה שמישהו מרים לעצמו לא מוריד ממך.
זה לא חדש לי, הרי אני אומרת את זה לקטנה שלי כל הזמן (איך שמחמיאים לילד אחר היא מתבכינת לגבי עצמה)
אבל הפעם האסימון מתחיל ליפול.
זה קשור לאהבה שלי להיות במרכז.
מי שמאמין באסטרולוגיה (לא אני) יגיד אריה טיפוסי.
ילדה בכורה, נכדה ראשונה
השתחוו לי כולם כי הינני זונת צומי
אבל לא יכולה לדרוש את הצומי הזה בדרכים של אותן מתערטלות. לא מרגישה נח להצטלם ולהעלות תמונות חושפניות. את הצומי שלי אני מבקשת באלגנטיות, בקלאס, שיעופו על דבריי החכמים, ניסיוני והשיק שלי.
סופיסטיכוסית. לא סתם בליל של איברים חטובים שאין לי.
שאני למעלה מאד קל לי להחמיא ולהרים לאחרים.
שאני לא אז לא. טקסט בוק של דימוי עצמי ובטחון נמוכים.
הכי גרוע מבחינתי להיות אויר
לחזור לגיל 16 הארור
שאף אחד לא רואה אותי
וזה שב ומציף כל פעם שמישהו אחר באור הזרקורים
ועוד יותר מכאיב שמתעלמים ממני אנשים שאני רוצה.
שמה דגש יתר על השלילי. על אלו שלא רוצים מאשר על המלא שכן רוצים. חברתית או מינית. לא משנה.
"את רואה שרוצים אותך? תתמקדי בזה" היא אומרת לי
מה משנה ההוא שנמשך רק לרזות?
מה משנה ההיא שלא רוצה להזמין אותך לפליי שלה?
מה משנה ההוא שאומר שרוצה אותך אבל מפחד מחוסר זמן ואז פוצח בחיפושים אחר שולטת?
יש אנשים שרוצים בחברתי. בגופי.
תתמקדי בהם.
תתמקדי באנשים שמעלים אותך ולא מורידים אותך
לפעמים אני אוהבת להיות למטה
