"תפסיקי לחטט בפצעים, תניחי לבלוג" הסגולה מיעצת לי.
העצות שלה, של מיו, ושל חברות אחרות פשוט מעולות.
מאושרת שיש לי היכן לפרוק, לשתף ולהתמודד עם הקשיים ובעיקר מאושרת שעושה זאת מולו ואיתו.
אז לא יהיה כאן חיטוט בפצעים. אין טעם לחפור בדיוק בדיוק בפרטים קטנים כי כבר דיברנו, הסכמנו וממשיכים הלאה. המוגלה יצאה מהפצע והוא בתהליכי הגלדה.
אין לי את הכוחות הנפשיים לחזור שוב על הכל אבל מרגישה כן צורך לכתוב ביומן המסע הזה למעני ולמען קהל הקוראות שהתרחב בימים האחרונים.
אני חברה בפייס בקבוצה מעולה של נשים חדשות בתחום והן ביקשו לקרוא אותי.
אם יכולתי לאגד את השנים הראשונות לספר שכותרתו "איך הפכתי את הבעל שלי לשולט שלי" כעת אני כותבת את הטיוטות הראשונות להמשכון "איך פותחים מערכת נישואים (ובתיקווה) בהצלחה"
שנים של התחרבשות באמונוגמיה כי חששתי בדיוק מזה.
לחזור לאותה נקודה. לתחילתו של תהליך שינוי זוגי.
שוב מילים כגון "סבלנות" "לאט לאט" "לדבר לדבר ועוד לדבר"
יש לי כוחות לזה? חייבת לאגור אותם כי לא חוזרים אחורה. לא כעת. הוא מאושר ופורח ומתפתח ואני רוצה אותו ככה.
אני בפוטנציאל פריחה גם כן. סופסוף יכולה לחוות בעצמי את דרמות הנעורים שגדלתי עליהן.
שהייתי בתולה בת 20 וקצת לא חוויתי כלום. בטח לא בגיל 16. עכשיו בפיתחו של גיל העמידה, יחד עם גלי החום שמציפים אותי אני חווה פרפרים מתעופפים וקמלים.
אקשן רגשי למזוכיסטית הרגשית שהינני.
יאללא
הידקו חגורות ועלו על רכבת ההרים איתי!