לכתוב? לא לכתוב? לכתוב?
זה נורא מתסכל הקטע הזה.
אני רגילה כבר 16 שנה לכתוב כאן על הרגשות שלי, מחשבות, חוויות, תסכולים ועניינים מיניים.
הרוב המוחלט של האינטראקציות המיניות והבדסמיות היו עם בעלי ובועלי - בהשתתפותו, בנוכחותו ובאישורו.
ועתה עולם חדש...
התחלנו לחוות בנפרד.
הוא עושה בשכל ששואלת אותו איך היה ואינו מפרט.
"כייף" הוא עונה לי בדיוק כמו שהבנים היו עונים כשהייתי אוספת אותם מהגן.
מגיעה לו הפינה הפרטית שלו. אני לא מחטטת, לא שואלת יותר מידי שאלות בטח ובטח לא עוקבת אחריו.
חופש זה שם המשחק
והוא מחזיר לי באותו מטבע
אני לא רוצה להכאיב לו אז פחות מפרטת. הוא גם ביקש במפורשות שלא אעשה זאת
ומה עם הבלוג?
לא יכולה לכתוב בחופשיות מבלי לטרגר. נאלצת להחסיר פרטים עסיסיים - כמו הפירוט בסשן בסינטיקס. הוא עבר שם במיקרה והעיף מבט שעשה לו לא טוב.
אנחנו כן מתנשקים ונוגעים באחרים אחד ליד השניה אבל ברגישות. לא צריך את כל האמת ישר בום לפרצוף.
לא חיה בארונות אבל לפעמים צריך לסגור את הוילון.
