רציתי סרט הוליוודי? קומדיה רומנטית מתקתקה? מתח מיני עם הפי אנד?
Boy meets girl
הוא פרפר, מורד, בלתי ניתן להשגה, הילד הרע, מחזר ומחוזר שעומדות אצלו בתור
היא אינטליגנטית חריפה ושנונה, יוצאת דופן בנוף המקומי. אישה חזקה ולא מתפשרת
ואז הטרופ המוכר - הם ניפגשים, משהו משתבש, סידרה של אי הבנות, היקום והאופי המתנגש שלהם מפריעים, המציאות לא מאפשרת, יחסי שינאה-אהבה
הוא בלתי אפשרי אבל היא תשנה אותו! היא תיגרום לו להבין שהיא האחת בשבילו, אין מצב שהוא לא כזה בקטע שלה, הוא פשוט עיוור או טיפש או פחדן והיא תנצח באתגר! היא תשחק משחקים, תזמום מזימות ותרקום תחבולות אבל בהכל היא תיכשל
ורק בסוף בסוף
ממש דקה אחרי שהרימה ידיים,
הוא יבין איזו טעות הוא עשה.
הוא יזחל על 4, הוא יעשה מחווה גדולה, יעמוד לה מתחת לחלון עם טייפ אייטיזי ענק, יציל את אחותה מחורבן ואת השם הטוב של המשפחה ובעיקר ינאם נאם חוצב להבות עד כמה הוא לחלוטין רוצה אותה ומאוהב בה עד עמקי נשמתו.
היא תהפוך למרגרינה, תצרפת אותו תוך כדי הרמת רגל וברקע תתנגן לה מוסיקה קליימטית.
The end
ואז האור באולם ידלק, אשמיע אנחה מתמוגגת, דלי הפופקורן הריק ישאר על המושב ליד ואחזור הביתה לאהוב האמיתי שלי.
החיים הם לא סרט. גם אם אני מלהקת את עצמי לככב בו.
אני לא אשנה אף אחד.
האתגרים הם אמיתיים ולא רק טוויסט בעלילה.
אין לי שליטה על האם הוא רוצה או לא רוצה אותי.
אין לי שליטה על הלו"ז שלו. אין לי שליטה על המגבלות שלו. אין לי שליטה על השינוי במצב הרוח בדיוק שניה אחרי שהטלפון צלצל והפריע ברגע הקסום בינינו.
יש לי שליטה על עצמי ועל ההחלטות והבחירות שלי.
האם אני בוחרת להעלב, בוחרת להמתין ולא לפנות כדי לא להעיק ולנג'ס מפחד להבריח אותו, בוחרת להיות חברה מכבדת, בוחרת באפשרות הכי פסימית, מכניסה את עצמי לסרטים אמיתיים או מדומיינים, האם אני נותנת דרור למזוכיסטית הנפשית שבי ומתענגת על כאב הלב של הילדה בת ה16 או מאמצת את דבריה של ורדה וזורקת אותו.
הקרובים אלי כואבים בכאבי. לא רוצים לראות אותי למטה.
אבל שאני איתו אני מרגישה למעלה.
במה אני בוחרת?
כרגע אני בוחרת קצת לכעוס כמו ילדה קטנה שלקחו לה מהידיים את הסוכריה על מקל.
בוחרת להיכנס לחנות הממתקים ולהמשיך לחפש לי סוכריות קופצות, קראנץ' פיסטוק וטובלרון. הבעיה שאני עדין רעבה לעוגיה.
למזלי יש לי בבית עוגת חתונה עשירה בקצפת.
