אושה לנד

ביום חמישי התארחנו לקשקושים ונשנושים אצל מישהו מקבוצת צירופים. הקונספט והדינמיקה היו חברתיים גרידא למרות הקהל השובב. "מה לובשים?" שאלו הbffיות.

קז'ואל. "קז'ואל שלך זה בגדי נשף שלנו".

באמת שקז'ואל! שימלת טריקו פשוטה וחדשה אבל הפכתי אותה למליון דולר. כתומה ולוהטת. הלייקים באופנה מלאה ממשיכים לזרום.

אני קלאס באפס מאמץ. בחיי

ראיתי איך הגיבו לי : "יכולתי לסמוך עליך שתגיעי מדוגמת עם שימלה" "יא דיוה"

ושהגיעה העת לתת לי קלף לא התפלאתי.

אחרי שאכלנו שיחקנו לשם הכרות עם קלפים (פירוט נוסף אצל הסגולה). קיבלתי קלף של חיה (לויתן) והייתי צריכה להגיד איך מתחברת אליה (גדולה עם חור). צחקו כולם אבל המשכתי ברצינות. "בולעת שקרנים".

למה התכוונתי? ששונאת שקרנים או מכילה ואוכלת אותם למרות השקר?

תורי הגיע כשקיבלתי את קלף השאלה. אחת הנשים בחרה בי. "מה הצלקת שלך?"

ברור. רואים אותי בכל הדרי. דומיננטית, זוהרת, חברותית, נוכחת ושואלים מהי נקודת החולשה.

אתה רוצה לדעת מה יש מעבר לתדמית.

מי שמכיר אותי באמת, והרבה מכירים, יודעים שדווקא התדמית היא האמיתית. מה שמסתתדר מאחוריה, כל הצלקות, אינן מסתתרות בכלל. אני זועקת את חולשותיי. לא מתבישת בהן. אני לא אניגמה מסתורית. לא מחביאה דבר, לא מחשבות ולא רגשות. הכל רואים עלי, הכל אני מתקשרת.

"יש לי המון צלקות" עניתי.

"צלקות פיזיות כולל אחת ענקית בגב מניתוח לב בינקות"

אני מצולקת גם בזכרון אבל עובדת על זה.

עובדת על איך לא לחפור ולפצוע אותו כל פעם מחדש.

אם בגיל 16 הייתי אוויר, בגיל 44 אני הכי נוכחת בחדר. 

לא כהתרסה אלא כזו אני באמת.

על כל דחיה הפצע נפתח. "אל תשליכי מאחד לשני"

עובדת על הזה. צי הbffיות מלמדות אותי, תומכות בי.

אל תתני לחוויות השליליות לנהל אותך. זה הרווח שלך - הנבירה הזו. הבריחה אל המוכר.

ואני מכירה את זה היטב. זה המקום הבטוח והמוכר שלי -

להיות זה שרוצה יותר

אבל אתם יודעים מה?

אני כן רוצה להיות זו שרוצה יותר!

ולא בשביל המזוכיזם שבדחיה או ההרגל והמקום הבטוח.

אני פשוט רוצה להרגיש!

"לא אהבתי מה שראיתי שבוע שעבר. דינמיקה לא טובה. את רוצה יותר" אמר לי אתמול חבר.

כן. אני רוצה יותר אבל אם הדדיות לא אפשרית, כרגע או בכלל, אני מעדיפה לרצות מאשר להיות אפאתית.

רוצה את הפרפרים. מרגישה ככה חיה.

זה נעים שמחזרים אחריי אבל אדישה לזה כרגע.

"ככה זה, אנחנו רוצים את מי שלא רוצה אותנו" אמר לי אחד המחזרים. השבתי שזה לא נכון אצלי. שאני דווקא מתקרבת לזה שרוצה. חירטטתי לו?

שורה תחתונה אני רוצה לרצות.

אם הצד השני אינו רוצה אני מנסה לא להשלות את עצמי שהוא יתרצה. לקבל מה שיכולה מהסיטואציה עד שימאס לי. בדרך כלל לא נמאס לי מהר. אלא אם כן מגיע קראש אחר.