לפני שהגענו למסיבה בשישי (חגגתי יום הולדת עם 3 המנומרות שלי בורוד במסיבת ריקודים סופר מושקעת חוצת קהילות) אוש מבקש ממני ברכב לא להיות עוגיפלצת
שמחה לבשר כי עמדתי במשימה. הייתי בכל מקום גם במינגלינג, גם ברחבה, גם עם אוש וגם עם העוגיה.
לא עשיתי לו בושות מול הונילים מונוגמים, גם רקדתי וחגגתי עם כל החברות ובעיקר הייתי נאמנה לעצמי.
לא הרגשתי שפספסתי משהו, שויתרתי על משהו.
לא התמגנטי על דבר אחד, כפי שהם ביקשו...
שחזרנו הביתה הוא קרא לי מלכה (הוא גם עיקם את הפרצוף שאמרתי לו שהתחילו איתי כל כך הרבה גברים והסברתי לו שמה שחשוב שחזרתי הביתה עם הברמן הכי שווה). אני באמת מלכה. נשלטת על. אלילה על הברכיים כמו בשיר של מרדית' ברוקס. יש לי אפילו עדות מצולמת לכך.
אני זו אני. ואני מגבשת כל יום מחדש מה אני רוצה.
מונוגמיה היא ברכה. היא מגנה עליך מהעולם החיצון. מפגיעה, מדחיה אבל גם מונעת ממך לפעמים ללמוד על עצמך דברים חדשים. כמה אני לומדת על עצמי לאחרונה!
לומדת גם לבטא את הרצונות שלי.
הוא ביקש לדעת אותם. העוגיה. רוצה לדעת מה אני רוצה לחוות איתו. מה אני יכולה לחוות.
הסברתי לו שיש קטגוריה נוספת - מה אני מוכנה לחוות.
שהתחלנו בבדסמ לא היו לי גבולות ברורים. הגבולות שלי היו אלו של אוש. עם השנים למדתי על עצמי שיש דברים שאני לא רוצה. גבולות שקבעתי לעצמי, בנפרד ממנו.
ואני זו שאחליט אם וכאשר לשבור אותם.
כנ"ל בפתיחה. יש דברים שאוש מאפשר , יש דברים שאני רוצה, אבל עוד לא מוכנה להם, בגללי. לא רק בגלל בעלי.
יש דברים שזקוקה ליציבות בקשר כדי לחוות. לבטחון, לנוחות, לרגש, להכרה. אנחנו עוד לא שם. אני עוד לא שם. למרות שאני מאד מאד רוצה.
הוא שוב סיפר לי ששואלים אותו האם אנחנו ביחד.
בהתחלה היה מפחד לענות, אחר כך מתבדח ועכשיו מגלגל את השאלה הלאה. מתחמק מתשובה ברורה.
הוא לא מבין למה אנשים שואלים.
ניסיתי להסביר שאנשים זקוקים להגדרות כי זקוקים לסדר.
"אבל אני כאוס".
זה נכון. הוא לגמרי כאוס וזו הסיבה שאני נמשכת אליו.
אין לי צורך בתואם אוש. יש לי אהבה ענקית בבית. תשוקה, יציבות, חברות ואפילו שליטה.
בחוץ אני מחפשת הרפתקאות. פרפרים וריגושים.
זה היה ככה גם עם האקס קראש.
"בואי תלכי איתי רגע יד ביד" הוא עונה לי.
"לי יש זוגיות מופרעת, אני מחפשת את הרוגע ואת ההכלה".
זה מה שהוא מצא אצל האקסית. אני איפשהו באמצע?
לא אכפת לי. אני זו אני ואני מסרבת להימדד לפי אחרות.
אני לא נקודה על הרצף. אני עולם ומלואו. עולם חדש.
ורק הוא ואני נחליט אם אנחנו רוצים לצעוד בו ביחד.