אושה לנד

הוא קורא לי עולם חדש, בגלל הבדס"מ אני מניחה

אבל אני גם מגלה עולם חדש. כמה חידושים אני חווה. לומדת אינספור דברים חדשים על מיניות ובכלל על עצמי. 

אני לומדת שהרגשי שלי לא תמיד עובד.

לומדת לא להיות מרכז העולם של מישהו, לא להיות מקום ראשון. לומדת איך לקחת דברים בפרופורציה, איך לחשוב ולפעול אחרת.לומדת איך להתמודד עם קינאה ואפילו לומדת בדס"מ, פמדום לצורך הענין (או סוויצ'יות)

ואתחיל מהתחלה :

כבר לפני כמה שבועות היא פנתה אלי, בת הזוג שלו, בהצעה לחגוג לו ביחד. להזמין אישה נוספת ולפנק אותו. מייד הסכמתי, ללא היסוס. שסיפרתי לbffיות הן הציעו לי שלא. פחדו שארגיש לא בנח, חששו שהקונסטלציה לא תאפשר הרמוניה ותביא לקינאה, שלי ושלה. מודה שזה לא הדאיג אותי. לא יכולתי לחשוב שהוא יחווה דבר כזה בלעדי. הקינאה שלי היתה מרקיעה שחקים.

היא שאלה אם יש לי רעיונות. מייד כתבתי תסריט. היה לי ברור מה הוא רוצה לחוות. לא איזה שייח' עם 3 נשים מפנקות אלא עבד סקס. רוצה להרגיש כאב, קינק, מושפל מינית ומתוך זה מועצם מינית. רוצה לחוות עולם חדש.

והשבועות ארכו והיא נאלצה לתאם איתו את התאריך.הוא לא הסכים לשתף פעולה אם לא יודע במה מדובר. נאלצתי לזרוק את התסריט שלי לפח. הלכה ההפתעה אבל כתבתי תסריט אחר.

אני טובה בלכתוב תסריטים. בלהפיק ולביים אבל בלשחק? לשחק אותה מלכה? שולטתתת? רעד לי הפופיק אבל התחייבתי לעשות את זה.

בשבילו. כמה הוא רוצה בזה. כמה הוא רוצה לחוות בדס"מ וכמה הוא רוצה לחוות את זה ממני... לפני חודשים כבר כתב על זה, שוב ושוב.

בשבילי. הגיע הזמן לצאת מהקופסא. לבדוק למה אני מסוגלת, ממה אני עוד נרטבת. ללמוד דברים חדשים.

אז נמצא מקום, תאריך ושעה, נמצאה פרטנרית נוספת שאיני מכירה, הוכן תסריט שדוסקס בינינו הבנות והוסכם. אוש אפילו תרם טיפים... איזה פרגון! מלך! הכנתי את התיק עם המון ציוד מדוגם. בחרתי לוק דומיננטי סקסי ששמרתי במיוחד להזדמנות שכזאת. עכשיו רק חסר שיבוא החתן...

איזה חתן בראט 🤦‍♀️ לאורך היום ניסיתי לעורר אותו, להכניס אותו למוד המתאים, להבהיר לו את מקומו בערב הזה והוא רק עשה ממני צחוק. לא מאמין שאני יכולה לעשות את זה. לא נותן בנו אמון? או שולט מלמטה? לא משתף פעולה כדי לבחון אותנו? כדי להציק או כדי לתת לי מוטיבציה להכאיב לו יותר? בהחלט עצבן אותי. הבטחתי לו שיחטוף ואכן חטף. הלשון הזאת שלו שמוציא אותה החוצה נענשה. הפה שלו שמכניס אותו לצרות נחסם. התחת הקטן שלו הוכה ונחדר אבל אני מקדימה את המאוחר...

הן באו לאסוף אותי. בת הזוג שלו.

(בכוונה משתמשת במונח הזה "בת הזוג שלו" כי זה בדיוק מה שהיא. בניגוד אלי וכאן אני גולשת לחלק המטרגר  של הערב. אני גם... קצת... רק קצת...   לא יודעת. אולי זה יותר מידי לא מצונזר. אולי תיכף אמחוק. נראה. צריכה לכתוב ולעכל. יש לי נטיה לקחת את הכל לקיצוניות. להתמקד בשלילי ושזה כל כך מטופש כי יש פה כל כך הרבה חיובי. למה הרגשתי שאני לא? מה זה בעצם אומר להיות משנית? למה אני קובעת עבורו? בונה מגדלים וצוללת למעמקים. רגע. לנשום. אתעסק בזה אחר כך).

הן באו לאסוף אותי , בת הזוג שלו וחברה שלהם. לא הכרתי אותה וכמה היא מקסימה! נסיעה צוהלת, כולנו באנרגיות שיא. מתכננות את הערב.

הגענו יחסית מהר לרמת גן. בחרנו את החדר הרצוי (שמחה שזרמו עם העדפה שלי). שלחתי לו את הכתובת שידע מתי ולאן להגיע והוא הרגלו התחצף. רק העלה לי את הרצון להכאיב לו.

חדר גדול ומצוייד בכל טוב. איקס, ספסל הצלפות, כיסא גניקולוג, ספת טיפולים ומיטה עם אזיקים בילט אין.

על השולחן פרסנו את כל הציוד הרב. שוטים, קיינים, מצבטים, אזיקים, גלגל כאב, פלגים, דילדואים בכל הגדלים.

להכניס לאוירה. מוסיקת ויקינגים ברקע, יין, כוסות, פירות ועוגה.

כל אחת מאיתנו לבושה אחרת. אני כאמור בלוק הפטשיסטי - חצאית ויניל אדומה וחולצה שחורה מיוחדת. בת הזוג בלאנז'ריי לבן ומעליו שמלת רשת שחורה. החברה בחצאית וטופ בירוק מנצנץ.

הבגדים המוקפדים מרימים לי. הרגשתי טוב עם עצמי. עם המראה, עם האטיטיוד, עם הרצון לחגוג. זרקתי לחלק האחורי במח את החרדות - האם אצליח לשלוט לראשונה, האם הוא יקבל אותי במוד השולטת, איך תהיה הדינמיקה בין כולנו ובמיוחד איך אני שונה מאחרות. העבודה העצמית בשנים האחרונות העלתה לי את הבטחון במראה שלי. מרגישה מושכת ונחשקת וזה שהן רזות וחטובות ושהוא עצמו יש לו נראה לי קצת אישו עם ההבדל בפיזיות בינינו לא פגמו לי בהנאה. לא בזמן אמת לפחות. היום שאני מתבוננת בתמונות אני נחרדת מעצמי. כמה אני גדולה, שמנה ומכוערת. יש סיבה למה אני אוהבת שרק אני מצלמת את עצמי.

עברנו שוב מהר על התסריט. בת הזוג יצאה אליו, הובילה אותו לחדר עם קולר ורצועה וכמובן עם כיסוי עיניים. ישר למקלחת. יש לה את זה. שולטת בנשמה. אני נחשבת לרכה ונעימה, כמכילה... והיא הבוסית האכזרית. לא ברור לי החשש של שניהם מלחוות יותר פמדום ביחד. לא ברור לי מדוע זקוקים לי. אכן יש לי את הידע והנסיון אבל מקנאה במי שזה טבעי לה. טבעי לה להתיחס ככה לגבר שהיא אוהבת. טבעי לו להתמסר. אני חושבת ששניהם חששו שלא תצליח להחזיק את המרחב. שתישבור את המוד, את הפוזה ושלו יהיה קשה להתמסר וללכת עד הסוף.

"אין באמת נשים שולטות" הוא מסנן לקראת הסוף ואני נזכרת ממי שמעתי זאת בעבר...

בסוף... בסוף מי שפישלה היא אני. אני נשברתי ראשונה אבל בשביל הפעם הראשונה חיבת לסלוח לעצמי ואפילו לטפוח על השכם. 

ולראיה :

הוא יצא עירום מהמקלחת. עדין עם קולר ורצועה וכיסוי עיניים. הורתה לו כמתוכנן לרדת על הברכיים מולנו וסימנה לי להתחיל. ניגשתי אליו. הוא המשיך להתחצף ולא לדעת את מקומו. נאלצנו לכפכף אותו במהלך כל הערב. בודק אותנו, בוחן לראות אם אנחנו באמת יכולות עליו. הכי בראט שאפשר אבל לא מבין שרק הוא יפסיד מזה. הוא חודשים מפנטז שאשלוט בו, הנשלטת שהנני. הוא חודשים מתחנן שהיא תשלוט בו, בת הזוג אבל ברגע האמת במקום לשחק את המשחק, לתת לנו צ'אנס הוא מתמרד. אבל זה בסדר. אני מלכת השליטה מלמטה ולא מתרגשת. זה רק גורם לי לרצות יותר להכאיב לו, שתכלס זה מה שהוא רצה.

הוא על ברכיו עם עיניים מכוסות ואני יושבת מולו. 

"שלום לך" והוא מזהה ומחייך. תוך כדי שאוזקת את ידיו אני שואלת אותו האם יודע לשם מה התכנסנו ובדיוק כמו בתסריט שלי הוא עונה "לחגוג לי יומולדת".

"לא ולא. אתה כאן אנחנו רוצות לחגוג ואתה הצעצוע שלנו להערב" ואני קושרת את הזין היפה והעומד שלו בסרט סאטן לבן כאריזת מתנה ומזכירה לו את מילות הבטחון ופירושן.

הורתי לו להסתובב ובת הזוג הורידה את כיסוי העיניים. סופסוף יכל לראות אותנו, את שלושתינו ואת הציוד הרב שפרוס על השולחן. ואנחנו יושבות מולו לוגמות מהיין ומקשקשות על בגדים והוא רוצה גם. עדין לא הבין את מקומו. הגיע הזמן להעניש קצת. "פתח את הפה!" הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. הלשון הוירטואלית שחרץ לי אחר הצהריים לא תישאר ללא מענה. אני מושכת לו אותה ישר מהפה ולוחצת אותה באטב כביסה. שמסמן לי שדי לו, אני קודם שמה לו שני אטבים זהים על הפיטמות ואז מוציאה לו מהלשון.

הוא ממשיך בשלו ואנחנו בשלנו. זונה יפה עם פה גדול. אם האטב לא עזר אולי אחד הדילדואים יעשו את העבודה. הוא מוצץ כל כך טוב הזונה הקטנה. אוהב למצוץ ז וכמובן שלא מתאפק ומציין שמצץ גם לבעלי וגם לבעל של החברה.

הוא מסתכל לי עמוק בעיניים, מושיט את ידו לגעת בשדיי וחוטף סטירה. "אני הרשתי לך לגעת בי?!" ואני קושרת את האזיקים זה לזה.

יאללה קדימה בר'. מובילה ומכופפת אותו בספסל ההצלפות ומתחילה. שלושתינו סביבו באינסטרומנטים שונים חובטות ומכות בו. הן חודרות לו עם האצבעות.  מחדירות לו פלאגים (לאורך כל הערב, מעלות בגדלים). אני יודעת מה הוא אוהב. את גלגל הכאב. מעבירה על כל אחוריו. שורטת אותו בציפורניי. נושכת אותו. צובטת למרות ששונא את זה, בעיקר בפיטמות. לא ממש אכפת לי. באתי להכאיב. לענג דרך כאב ואני עוברת משוט לשוט, גם הן.

ואז מוסרת לו ד"ש חמה. 1 2 3 הצלפות חזקות עם שוט הזנבות. 1 ממיו. 2 מהסגולה. 3 מלושי.

"מה הן קשורות?!" הוא שואל. "הן מוסרות לך מזל טוב".

ואני ממשיכה טראח טארח מצליפה ומצליפה בשוט האהוב עלי עד שהוא מבקש לחדול. בא לי עוד. בא לי לאמן אותו לספוג עוד ועוד. אולי שנהיה לבד.

ושוב הוא אומר משהו לא במקום והיא מכפכפת אותו, בת הזוג, והפעם חזק מידי והוא נופל, נחבט, חששתי שבראשו אבל הכל בסדר. צחקנו והמשכנו הלאה.

הפעם לעבר הצלב. רציתי להמשיך לחבוט באחוריו אבל היא החליטה שפניו אלינו. אם ככה זו הזדמנות למצבטי הפעמונים. התמודד איתם יפה. בכלל הוא היה כל כך יפה כך, שוב מכוסה עיניים ,אזוק, מקולר, עירום והחברה ניגשה אליו ונישקה אותו. קצת tlc לנשמה וממשיכים הלאה. השכיבו אותו על מיטת הטיפולים ועלו עליו. תחילה בת הזוג ואז החברה. ישבו לו על הפרצוף וזה השלב שאני התחלתי קצת לאבד את זה. לאבד את השליטה. המעבר מבדס"מ למיניות בילבל אותי. מודה שאיבדתי מעט ריכוז ובטחון. לראות אותו מענג אחרות. 

ויאללה למיטה. החברה קשרה אותו במיטה הגדולה והוא התחנן אליה, רצה לטעום אותה, להיות בה, להרגיש אותה

והמפלצת הירוקה צצה אצלי. באיזה זכות אני בכלל מקנאה לו?

הוא עם החברה וגם עם בת הזוג. "תני להם. הם צריכים את זה". כן, בדיוק. הם צריכים את זה. צריכים את הזמן הזוגי. הוא צריך לבדוק כל פעם לשלומה שהוא איתנו. הם אוהבים. הם בני זוג. אני מכירה בזה ואת זה. שאוש ואני מצרפים ומתערבבים אנחנו תמיד דואגים זה לזו. אנחנו הגרעין. הבסיס. כאן אני התוספת. כל כך לא המקום הטבעי שלי. אני בדרך כלל מצרפת, לא מצטרפת. או שיש סימטריה. בסשנים גם כנשלטת הכי מוחפצת אני הכי מועצמת. הם כולם עלי. אני במרכז. כאן אני לא המרכז. קשה לשלוט. קשה להצטרף.

והיא שואלת לשלומי. ואני הכי כנה. הוא עם החברה ואני לא במקומי. והיא מהממת, בת הזוג ולא נותנת לי להרגיש לבד.

"את רוצה לחדור אליו?" כמה רציתי! ולא העזתי. זה חדש לי ואני עוד לא ממש יודעת איך. רוצה ללמוד, מעדיפה בסולו, איתו לבד. היא מזיינת אותו, החברה והוא בכלל במקום אחר. מצהיר שוב ושוב שאם יקבל התקף לב לא תהיה לו שום טענות לבורא כי ימות מאושר.

 צריך לפנות את החדר. לארגן את הציוד, להתלבש, להעמיס את הרכבים ולנסוע. 2 מכוניות, אחת תישאר בחניון ליד הים, יורידו אותי בעירת הספר וימשיכו ביחד לצפון אבל בינתיים יש לי כמה דקות נסיעת סולו איתו. יותר נכון דואט. הן מבינות ומאפשרות. 

הוא באורות. באקסטזה ואני מוצפת ברגשות. מבולבלת קצת, מתקשה לחזור לשיגרה אבל רק עוד טיפה. מדברים מעט אך גם מתמוגגים מהשקט. ושכולנו באותו הרכב אנו מחליפות מכשירים, צופות בתמונות שצילמנו. נחרדת מכמה אני שמנה מכוערת ודוחה אבל כשמסמנת את התמונות להעברה ממנה אלי רואה איך אני רשומה אצלה: "אושה של עוגיה" (לא באמת. השמות האמיתיים שמורים במערכת חחח) ואני מרגישה צביטה נעימה בלב. אני המשנית שלו? אחת מ שלו. לומדת את זה עדין. הכל פה חדש לי.

"כל הזמן היו שואלים אותי אם אנחנו ביחד. מרגע שעניתי כן כבר אף אחד לא שואל ומתעניין"

כמעט אף לא יודע שאנחנו ביחד. אנחנו כבר לא מגיעים לאותם אירועים ומקומות. נתבקשתי לא לעלות תמונות ופוסטים משותפים. הכי מכבדת ושומרת על הבית שלי. 

אני חוזרת מוצפת למיטה ריקה. אוש יחזור רק לפנות בוקר ואפילו לא ארגיש. 

שולחת לו על הבוקר הודעה, לעוגיה, אחריות של שולטת.

מי אחראי עלי? על הרגשות המבולבלים שלי? רק אני.

היתה חוויה מיוחדת מאד ואני לרגע לא מצטערת על אף חלק ממנה. בדיוק כמוהו אני רוצה עוד.  עוד בכל קונסטלציה. 

לכבוד הוא לי להיות שותפה בחגיגה מהממת שכזו. שמחה שהוזמנתי, שמחה שאותגרתי, מאושרת שהוא עף ונהנה. כל כך מגיע לו. אין ספק שרוב הגברים, ובטח רוב הנשלטים היו נותנים המון כדי להיות במקומו. לא בטוחה אם הוא מבין כמה זה מיוחד ונדיר. עד כמה הוא עצמו מיוחד ונדיר.

אז איך אני מסכמת את החוויה? חדשה, מסעירה, מאתגרת, מטרגרת, מאיימת, מחרמנת, מלמדת, מעצימה.

ואני לגמרי רוצה עוד!