שמתי לב שבקהילה הפולית (לא בא לי להגיד/לכתוב פוליאמורית או אמונוגמית מה תעשו לי?) מתייחסים למונח מישני כמוקצה.
כפי שמעולם לא התיחסתי למונח הבדס"מי "שליטה מלמטה" כדבר שלילי גם כאן אני לא מעקמת פרצוף (הוא עקום מספיק) לשמע מונחים היררכים.
הבייביפולי שהנני (כן כן אני שומעת אותך כועסת וצועקת "את לא בייבי! תפסיקי לכנות את עצמך ככה! אין לך שום וייבים כאלו!" וכן כן אני שומעת גם אותך שנכנסת איתי לקשר בחיל ורעדה שנסגור לך בפרצוף והיום אתה מבין ששום כלום ורק קצת סבלנות והתכווננויות נדרשות, מכל הצדדים והתיקים אגב) כן רואה ומרגישה היררכיה.
רוצים לקרוא לזה מקנן ואהוב? אני מעדיפה בעל ומאהב.
ומה ההבדלים ביניהם? יום ולילה.
אבל אני מי שאני עם כל אחד מהם.
ושומרת על אהבה ותשוקה מתוך אהבה ותשוקה לכל אחד מהם.
למה שרק אחד מהם יהנה מזימה? נשלח גם לשני
למה רק הודעות ופלרטוטים שובבים עם אחד אם אפשר גם עם השני? רק שיש הבדל. בין ההודעות עם המקנן/הבעל/הנשלט מלמעלה שלי 😜
"את יודעת מה אני רוצה לעשות להם"
"את מוזמנת להעיר אותי בלילה שאת חוזרת"
יש גם :
"ותרשום לך בבקשה ביומן טנטיבית יום חמישי 1.12
טאבו"
וגם-
"שריין פעילות חפש את המטמון לחנוכה עם הקטנה כי אני לא אהיה בבית"
והוא עונה לי : "את מפתה אותי עם הציצים ואז מפילה עלי סינג'ורים".
כי ככה זה החיים האמיתיים.
יש עבודה וילדים ועניינים כספיים ובירוקרטיה אז יש גם סינג'ורים. מנסים לשמר את האינטימיות, את התשוקה, את הזוגיות על אף ובגלל הכל.
כמו מוסיקה ערבה לאוזני "עזבי עכשיו את הנקיונות ובואי נלך לטייל ולזלול פחממות". יושבים ומדברים וצוחקים.
משתפים אחד את השניה בהרבה. לא בהכל. קשה להכיל את הכל. אבל יש אוזן קשבת וייעוץ הדדי והוא אפילו צוחק ונותן לי בראש "שני נעלולים אתם. פשוט תיקחו חדר קרוב לכאן ואז תוכלי לישון איתו ולהספיק לעבודה בזמן. הכל אני צריך להסביר ולסדר לכם?!"
אי אפשר לחיות בבועה. הכל זולג להכל, גם בזוגיות המשנית/הנוספת/הלא מקננת
היא אמיתית וריגשית ולא רק חייתית.
משוחחים על הכל וחשוב לי שהבועה הזו לא תהיה חוג.
לצאת לחוג פעם/פעמיים/שלוש בחודש לכמה שעות זה יפה ונפלא ומרים וממלא אבל לא מספיק. לפחות לא לזונת הצומי שהנני.
מהתחלה חיפשתי מישהו שלא יחביא אותי.
מישהו שלא יתבייש בי או בדרך שבה בחר לחיות את חייו.
אני בהחלט רוצה זמן איכות 1 על 1 אבל לא רק.
רוצה התערבביות חברתיות , צבירת חוויות משותפות.
מנסים לתאם יומנים ובאמת שזה מורכב.
נשואים מקנאים בגרושים על סופ"ש ללא ילדים "אצלנו כל סופ"ש הוא סופ"ש ילדים"
אבל שהילדים בדרך להיות גדולים יש לי יותר חופש, 4 ערביי חמישי בחודש ולא רק 2.
וצריך להתחשב גם בבני הזוג הנוספים ובחברים ואם רוצים מסיבה ואני רוצה את שניהם איתי מה עושים עם האיזון המגדרי? "זה קצת בני גורן בשבילי". מנסה הינדוסים ופליק פלאקים באוויר ומתפללת שאף אחד או אחת לא יוזנחו, יטורגרו או ירגישו מנוצלים.
אבל לפעמים, ככה בטעות בקטנה, בלי להתאמץ בכלל אני מקבלת טעימה ממה שאני רוצה. טיול בקניון (שתדע שעלה לי בדם לא להיכנס לתמנון) ופנים מוכרות.
וזה טבעי ונח ובטח לצד השני לא אכפת כי מי בכלל מתענין במי יוצא עם מי? אנחנו אף פעם לא חשובים כפי שנדמה לנו. ובכלל ברגע שמשהו רשמי כולם מאבדים ענין מתברר. הרכילות כבר לא פיקנטית.
אבל לי זה עשה טוב. היציאה הזו מהבועה. ההכרה. הנורמליות וזה גם מה שאני מחפשת. להיות "אני" בכל מקום.
"חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה"
חיפשתי חוויות מיניות ומצאתי זוגיות. וכל זוגיות צריך לתחזק ולשמר ולהשקיע בה ולהתפשר.
אין ספק שבחרתי לי דרך חיים מאד מורכבת
בינתיים היא מספקת לי את הסחורה 😄
