כל הפיד הפולי שלי מלא בסרט של שי לי שינדלר.
למרות שאני בייבי מודה שלא למדתי משהו חדש אבל זה בסדר, אני לא קהל היעד.
במסך דמויות מוכרות, כאלו שאני מחבקת במפגשים ומסיבות ואחת מהן כאילו מצטטת אותי "חיפשתי חוויות מיניות, לא דימינתי לעצמי שאתאהב"
והזכרון שלי לוקח אותי אחורה 15 שנה שהייתי בייבי בדסמית. "דרושה צייתנית". גם שם במסך צפיתי בדמויות מוכרות רק שאז הבטן התהפכה לי בטוב.
התרגשתי לראות תוכן בדסמי פטשיסטי.
הרגשתי כל כולי שזו אני. שזה מה שאני רוצה.
אני רוצה את השחור הזה. האפל הזה. המיני הזה. אני זקוקה לכאב לריגוש לשליטה לאוירה לחברה.
והיום?
אתמול בערב הבטן התכווצה לי גם. מפחד.
אם בבדסמ הייתי כל כך בטוחה ורגועה באמונוגמיה אני נרעדת. מתה מפחד. לא סגורה על כלום. לא פלא שלקח לנו כעשור להתניע.
מאשה אמרה שאצל זוגות שטוב להם, שיש מיניות ותקשורת בריאה תהיה הצלחה.
הלוואי.
יותר מידי סביבי פרידות וגירושים או אובדן אינטימיות מינית. אני לא רוצה שזה יקרה לנו.
אני רוצה לשמור על הבית כי בבית טוב ונפלא
אבל רוצה קצת חופש ופרפרים וריגושים בצד.
אין לי שמץ אם זו בקשה הגיונית. רק הזמן יגיד.
