איזה שבוע היה לי... איזה שבוע היה לכולנו אבל בחירות ברומו של עולם בצד, ברמה האישית היה עמוס וקשה ונפלא ומורכב. כל יום מצריך פוסט נפרד אבל בוחרת שלא לעשות זאת. לא הכל כולם צריכים לקרוא ולדעת , במיוחד ספציפיים. אז קבלו מבט מלמעלה, או יותר נכון מפנוכו. מתוך מוחי הקודח.
לאחרונה הרגשתי שקצת התרחקתי מתחושת החופש שחתרתי אליה. מצאתי את עצמי בדאבל מונוגמיה חצי מבחירה חצי מהסכמות והגבלות.
זה לא לגמרי מה שאני רוצה. כלומר, מבחינה רגשית כן אבל לא מינית או לפחות פלרטוטית. עדין משתוקקת להרפתקאות. לתשומת לב.
הם פונים אלי, רוצים להיפגש ואני לא יכולה. מה שאני כן יכולה ורוצה זה מפגשים חברתיים והשבוע התחיל באחד שכזה. המוני פולים ברוטשילד וכייף לי חברתית. כייף לי פלרטוטית. אני ללא העוגנים שלי ועדין מוצאת את עצמי. מכירה כבר מספיק אנשים וקופצת משיחה לשיחה. מפלרטטת לפלרטטת.
בשני נפגשנו אצל הבסטים והיתה לי שיחה עם האקסית שלו. על מה שהיא הבינה כבר מההתחלה. התגלו לי פרטים חדשים והורדתי בפניה את הכובע על הפרגון. שחררתי את החששות שלי ובכל מיקרה זה לא בשליטתי. אני לא באמת יכולה לעצור אותו וגם לא רוצה. לצערי אני (מקווה ש"עדיין") לא יכולה לטוס איתו אז איך יכולה למנוע ממנו אחרת? מי אני שאמנע ממנו בכלל משהו?
שלישי היה טעים ומדכא
ברביעי ספרתי את השעות. לא נפגשנו כמעט שבועיים והיה לי קשה. המון הליכות עם מוסיקה רועשת באוזניים כדי להתמודד עם התסכול. עם דייט שנקטע. המצב האישי שלו מורכב ואני כואבת בכאבו. תומכת מרחוק. סה"כ אני בועה אבל לא תמיד הוא מסוגל להישאר בתוכה. המציאות זוחלת פנימה והוא היה חייב זמן לעצמו. להתמודד עם שלו. ואני שהייתי במוד אחר לחלוטין נאלצתי להתאים את עצמי. קשר כזה הוא לא רק סקס. הוא תמיכה והכלה והתאמה לצרכי הפרטנר. אבל ברביעי המוד היה אחר. שנינו רצינו את הבועה שלנו בחזרה ותכננו לילה (למרות שיכולתי כבר מהצהריים) ובוקר (למרות שיכולתי עד אחר הצהריים) וציפיתי לזמן איכות מופלא. הוא בהחלט היה שכזה, אך התחיל עקום.
איך שנכנסתי לרכב הוא סיפר לי. לא יכל להסתיר את זה ממני. כמה שעות לפני הוא שכב איתה. עם האקסית המפרגנת. התאבנתי. יכולתי באותו רגע ליטול את הפקלעות ולחזור לבית מלא ילדים וריק מבעל לבכות על כתפו. אבל אני לא דרמה קווין וידעתי שזה יסיים את הכל.
עוד לא סיימתי איתו. מבחינתי זו רק ההתחלה.
אז התמודדתי. תיקשרתי את הקשיים והוא החליט את שהחליט. ללא וטו, ללא אולטימטום, ללא בכי וצעקות ותחנונים ודרמות. זה קשר בין שני פרפרים. בין שתי זונות צומי. זה שונה מכל מה שהכרתי ואני גדלה ולמדה.
זה היה בילוי נפלא. שיחות נפש עמוקות ודברים אחרים שלא אפרט כאן.
שבתי הביתה בצהריים ובערב שוב ניפגשנו עם הבסטים. היא שוב היתה שם. בעצם היא היתה שם בראשון שני חמישי ושישי ואנחנו חברות ומתכתבות ומדברות. האם אני צבועה? האם אני יכולה להאשים אותה שרוצה אותו בחזרה? אני מסרבת בתוקף לצאת לקרב חתולות. לא מתחרה על אף גבר.
ואתמול אורגיה. אני שוב זכיתי בהרגשת החופש שלי.
יכולה לתאר לכם תיאורי זימה. מיניים ובדסמיים אך בוחרת שלא, גם מהסיבה שטרם ארחיב. הייתי כרגיל נוטפת מיניות ואנרגיות. חברותית, פלרטטנית, קופצת מהתרחשות להתרחשות, בוחרת לעצמי בדיוק מה ומי אני רוצה לעשות.
כמעט איש אינו זר לי. חלקם חברים של שנים. עם חלקם האינטראקציה אצלי מחושבת ועם חלקם זורמת וקלילה. מלאת תשוקה וחברית. ללא רגש. הרגש שלי נמצא רק בשני מקומות. אחד במקום רחוק רחוק ואחד, העוגן של חיי, קרוב קרוב. פתחתי את הערב איתו וסיימתי איתו
ואת הסוף הזה כן אשתף :
כבר עירומה לגמרי, אחרי השתוללות במרחב, אחרי הג'קוזי, אחרי זה וזה וזו וזו והוא רוצה אותי. "עכשיו אנחנו ביחד". נכנסים חזרה לדום אך הביחד שלנו אינו לבד. הם צמודים אלינו והיא בכלל רוצה לדרוך עלי. רזונת עומדת על ישבני כעיסוי והפכתי לפתע לאטרקציה המרכזית.
התיק עם הציוד נפתח ושלל שוטים הוצאו ממנו. ניסוי כלים במי בכלל יודע כמה ידיים. כולם בהלם מיכולת הספיגה שלי. אוש היחיד שמכיר ויודע ומכאיב באמת. הפיטמה שלי עד עכשיו צועקת הצילו. ונוגעים בי ומענגים אותי והאיבר שלו בפי. עמוק. לא נותן לי להשתחרר. מצידו שאחנק. השליטה שלו עלי טוטאלית. והספייס מגיע יחד עם הזרע שלו. כל שברצוני זה להתכרבל איתו עכשיו. לנשום. הוא מצליח להביא אותי לגבהים משוגעים. האיש שלי.
ועתה הסיבה. מדוע אני לא מפרטת סליז? כי... כי...
הנה סיבה מסוימת שאחלוק איתכם.
התעוררתי בבוקר מחלום נוראי.
חלמתי שהייתי בכזאת מסיבה ובדרך חזרה הביתה אני עירומה. טרמפ עם שתי חברות ואז המכונית הפרטית הופכת לאוטובוס מלא גברים ואני קצת מכוסה אבל הם יודעים. הם יודעים כמה זונה אני ולא מפסיקים להטריד אותי. התעוררתי עם תחושת המצוקה והפחד.
התת מודע שלי אינו מניח לי להיות ככה.
פתוחה, מינית, זונה. זה לא בסדר ולא מהוגן ונורא מסוכן.
וזה לא רק התת מודע. גם במסיבה עצמה מצאתי את עצמי מצטדקת ומסבירה שאני ככה רק למראית עין. שאני לא שוכבת עם כולם ושלמעשה הרשימה שלי מאד מצומצמת.
אני היום מה שתמיד שאפתי להיות אבל האם אני שלמה עם זה?
