קבלו הצצה לשבועיים האחרונים. שבועיים מלאי חוויות וקשיים. אפילו אושי חזר לכתוב מתוך הכאב והמיץ של הזבל.
ספויילר : אנחנו זוג חזק אוהבת ומנצח ואני יודעת שנצליח !
חמישי ערב, לפני שבועיים : הדלקת נרות אצל הבסטים. התחילה שם שיחה. מי הטעם של אושה...? זה שאוש היה שבוע לפני על המוקד זה אומר שעכשיו תורי? הטעם שלי... הטעם שלי זה משהו בפנים. הלסת, הסימטריה. הם טוענים שרזים קרחים. טוענים בטעות. ברור לי למה זה עלה. אוש לא רזה ולא קירח והעוגיה כן. ניצנים ראשונים של קינאה.
שישי. ערב. מסיבת כיתה. אני בורוד לוהט עפה על עצמי עוד בדלת. הבסטית כבר שנים רוצה לצאת לרקוד ולא רק מסיבות סקס ובדסמ. התאים לי מאד ובכלל ברגע שזו מסיבת פולי יש מיניות סמויה באויר. אפשר לפלרטט, יהיו אנשים שמכירה ושרוצה להכיר ובכלל נהיה כל הקווארטט ביחד אז יהיה כייף!
אני רוקדת ושותה וטיפה טיפה אוכלת ונישוקים וחיבוקים וכייף לי. אוש בהפסקת עבודה אבל אני עמוק בתוכנית החומש הכפולה שלי. איזה אחד צעיר חתיך רזה וקירח, זה שתכלס אמר לי לא נמצא ובא לי. בא לי לאגו שלי. ואני מתקשרת עם זוגתו שמשום מה מחבבת אותי. "מצאתם מישהי שתצטרף אליכם?" לא. הלוואי ויכולתי? לאדעת. לא מצטרפת לזוגות.
וגם היא באה בלונדינית קטנטונת ומטריפה. חברה של העוגיה. עוד מימי הקראש הייתי עושה את זה - מתקרבת לחברות שלו. אבל במיקרה הזה היא עוד התחילה איתי לפני שהייתי איתו. ובא לי עליה. אני משיגה נשיקה אבל תוכנית החומש שלי נזרקת לפח שאני רואה אותה רוקדת עם החתיך שסירב לי. מה לעשות. יש לוהטות ממני.
וזה צובט לי בלב? לאדעת. אולי. אני כבר שיכורה ופתאם הוא מתקרב הבעל של בעלת המסיבה. לא זוכרת אפילו את שמו (אגב הוא גם קירח). בחיים לא התייחסתי אליו ומישהי חולפת מעירה הערה על מיניות ואני מצטרפת לחגיגה. פה גדול. זה סימן עבורו לעשות מהלך. הוא שם לב אלי בעבר. החמיא לי ואני יודעת ואומרת שלא יכולה 1 על 1. יש לי כבר אהוב ויש לי בעל שלא מרשה עוד אחד אבל כן מרשה במפגשים חברתיים "התעסקויות". אז "התעסקתי". זה עסק מלוכלך לצרפת גבר זר חצי מטר מבעלך. אני עוצרת וחוזרת לאוש. "את רואה שיש לך טיפוס". הוא יוצא החוצה לדבר עם הסגולה ולנשום. לא עשה דרמה גדולה. כמו שלא עשה דרמה גדולה בטאבו שבועיים לפני שנטשתי אותו לטובת עוד מישהו שזר לו.
שבת. אני נפגשת עם הקנדית. מסתבר שגם היא לא היתה מתנגדת לאוש. עוד חברה שלי... האם הבטחון שלו עולה מזה? לאדעת.
וחשוב לי שנהיה ביחד. יוצאים לאלקטרז, אוש ואני והוא מסשן אותי טוב וחזק. כל כך חזק שקצת חששתי שמסתתר מאחורי זה כעס. ביררתי ולא. למד את הלקח הזה לפני שנים רבות.
אני מרגישה שאני עושה מאמצים בחשק רב ובלב פתוח כדי להראות את אהבתי, אושרי ותשוקתי. זה מספיק? לאדעת.
מה שכן, אני לא שוכחת גם להצטלם ולשלוח לעוגיה תמונה. מפילה אותו מהרגליים. בראשון בערב הוא משתף שסיפר לאמא שלו עלי וממיס שוב את ליבי. בשני בבוקר הוא אומר לי : "סירבתי למישהי בגללינו"
מה? על מה הוא מדבר?! תיכף אדע כי בצהריים הוא מפתיע אותי. שולח לי תמונה של הבנין שלי מלמטה. חולה על ההפתעות שלו!
ישר טסתי למטה. לא הספקתי ליידע את אוש לפני. הוא בצהריים עם הסגולה. זה לא דייט, רק הפתעה! ואני נכנסת לרכב כולי רטובה כי מבול בחוץ. "אז למי אמרת לא?" לבלונדה הקטנה ההורסת! הם פתחו והיא רוצה אותו. גם אני. גם אני רוצה אותו ואותה ואותם אבל זה לא בכוכבים. אני לא צד בענין. זה שלהם. יהיו מושלמים ביחד. "אמרתי לה לא בגללינו". הוא דחה דייט איתה כדי לא לעשות דאבל בוקינג. כדי להיות איתי בחמישי באנרגיות שיא. ואני דווקא מפרגנת, מוצאת פתרון שנח לי איתו כדי שאף אחת לא תפסיד.
מתכננים את חמישי - לילה במלון שווה, בילוי בטאבו, חברים שלו יבואו ו... וטלפון. אוש. "איפה את?".
עשה לי הפתעה גם כן וחזר מוקדם מהעבודה.
סצנת קינאה. אחר כך התנצל עליה. הבין שהגזים אבל רוצה להיות מיודע. סבבה. אין בעיה בכלל. אעשה מה שצריך כדי לגרום לו להרגיש יותר בנח. כדי למנוע סצנות נוספות אני מקשיבה לעיצת הסגולה ומעדכנת אותו שאולי בחמישי, בטאבו, אגשים משהו מהבאקט ליסט שלי.
הבאקט ליסט - דברים שרוצה להגשים עם העוגיה. בראש ובראשונה דבר שלא יכולה להגשים עם אוש : משולש שווה צלעות. 2 גברים בי. ויש עוד דברים. לפי ההסכם מותר לי פעם ב. ועוד לא היתה פעם אחת אז אולי בחמישי?
העוגיה ואני משתעשעים ברעיון. לצרף, להצטרף, לצוד. זה חלק מהשיח שלנו. מהטיזינג ההדדי. כל שנותר לי הוא לעדכן כדי לא להפתיע. אז מעדכנת שאולי...
ואז
all brakes went loose
הוא מקנא. כל כך מקנא. "איתו אין לי בעיה" "יש לי בעיה עם כל השאר..."
"אירגנתם לעצמכם אורגיה"
ואני אומרת מילים והם לא נקלטות. הוא בלופ אינסופי עם עצמו. שומע רק מה שנידמה לו.
ואני בינתיים נושמת. שורדת.
בשלישי בערב שיחה זוגית כואבת. כבר איבדתי את הזכרון מרוב שיחות כאלו בימים האחרונים אבל הוא אחז בידי ועם דמעות בעיניים הבטיח לי שלא נסגור.
הוא כועס על הנשיקה לידו במסיבת כיתה. אני לא מכבדת אותו. אישתו הזונה. "ככה את רוצה שיסתכלו עליך?!"
כן! זה הבור שלי. אני חכמה ומדהימה אבל שמנה ולא יפה ואני רוצה שימשכו אלי. רוצה להרגיש מושכת ונחשקת אבל הבטחתי לו שזה לא יבוא יותר על חשבונו.
בגלל שלא מרשה לי לצאת לדייטים אלא רק באינטראקציות חברתיות אני חווה את מה שמותר ומאופשר לי עפ"י הכללים וההסכמים אבל הסכמים זוגיים משתנים. אם זה מפגש חברתי ולא מיני והוא נמצא אז מעתה אסור לי. שישישבת יהיו כאלה. מותר לי לפלרטט אך לא לנגוע. אבל אם אין פוטנציאל מימוש בכלל אז בשביל מה לפלרטט?! זה מה שהוא צריך ואני מסכימה. גם הוא מסכים לבוא לקראתי. אורגיה אחת בחודש, ביחד. שמחה מאד על כך.
רביעי. בוקר. התכנונים לחמישי עם העוגיה מתקדמים. יהיה חדר ענק!
ייפגש עם הבלונדה בלעדי לפני בלי סקס. יש הבנות.
ואז הוא משנה אותן. ייפגש איתה בנפרד ביום אחר. תכלס מגיע לה. לשניהם. ואני מקנאה? לאדעת.
אני מגיבה באחת הקבוצות על איזו שנה זו היתה. על איך צמחתי וחזרתי לעצמי.
בבית אוש נמצא והוא לא עצמו. משהו יושב עליו. לא נרגע. מאוחר יותר אגלה שחזר לכתוב בבלוג.
שוכבים במיטה והוא מתייפח. בוכה. כואב ואני מרגיעה. מדברים מדברים מדברים. מבינים שחייבים עזרה מקצועית. הוא מתקשה. הבטחון שלו בקרשים והקנאה בשחקים.
חמישי. בוקר. מוריד אותי בעבודה בשתיקה ואני לא מסוגלת לזה. לא מפרגן. לא מתקשר ואני בוכה. מתלבטת כל כך אם לבטל וכל כך לא רוצה. זה לא הוגן כלפי העוגיה ולא הוגן כלפי.
"לבטל?" "לא". הלא שלו הוא בעצם כן אבל אני בוחרת בכל זאת ללכת. לתת לו להתמודד. הוא נקרע מבפנים וגם אני.
חמישי. צהריים. יורדת אליו בחולצה אדומה ומוצאת אותו מחוץ לאוטו. מעמיסים ציוד, עוצרים להשלמות ואנחנו בדרך לתל אביב, העוגיה ואני. אני כל כך מתלבטת אם לשתף אותו. אם להעמיס עליו את השיט שלי. הוא כאן גם כדי שאוכל לפרוק ואני מעט עושה זאת. אוש והבעיות בראשי כל הזמן.
הולכים לאכול. כמה כייף לי להסתובב איתו ככה באור יום ברחובות תל אביב. לאכול, לדבר, לשתף.
אנחנו גם מדברים עליה. על הבלונדה הקטנה ואני מבינה שאין לי כאן שליטה בכלל. למה לדאוג למשהו שעוד לא קרה? למשהו שחיצוני אלי? שלא אמור להשפיע אלי?
באמת? לאדעת. בודאי שרץ לי ולו בראש מה שקרה בינינו. איך עבר מהאקסית אלי. האם זה יקרה שוב? לאדעת.
משחררת. כמו ששחררתי את המחשבה שיפגש עם האקסית כמה שעות לפני. לא עוסקת בזה. יש לי את התיקים שלי. מי אני שאמנע ממנו לעשות מה שירצה?
בעיניים פקוחות ניכנסתי לקשר הזה. ידעתי מיהו ואין לי שום רצון לשנות אותו. הוא זה שהחליט לשים את זה כרגע בצד. לבחור בנו. האם ימשיך לבחור בנו? למרות ההגבלות עלי? גם על זה אין לי שליטה.
שונ"צים קצת עד שצריך לקום. חברים שלו באים לדרינק לפני המועדון. עולים לגג שותים ומדברים צוחקים. האם יתפתח משהו? לאדעת משהו לא מסתדר לי אבל לא מתעסקת בזה כרגע. אנחנו חוזרים לחדר להתארגן. אוש אצלי בראש. שולחת לו הודעות, מנסה להתקשר. הוא עונה רק בלייק. הוא בסדר? לא בסדר? לא רוצה להתמודד עם זה עכשיו. להביא את השיט שלי לבועה שלנו זה לא הוגן כלפי אף אחד מאיתנו. אבל משתדלת לא לטרגר עוד יותר. לא הצטלמנו ביחד לפוסט חמישי סלפי. אפילו לא הצטלמתי בבגדי המסיבה. זה כבר העיד על הקושי שלי.
בטאבו אנחנו רוקדים המון והוא אומר לי :
"אם את רוצה או לא רוצה מישהו תגידי לי". מבטיחה להיות כנה וגם מממשת. אני לא רוצה את החבר שלו. לוחץ מידי. אני גם לא רוצה את זו שניגשה אלינו וביקשה לרדת לו. פעמיים. ראיתי שהוא עף מזה. מפרגנת. זה מרים גם לי להיות עם גבר מחוזר. אבל היא נראתה לי לא מחוברת ולא רציתי להזמין אותה. התבאס. אבל אני לא במקום של ריצוי.
הוא ירד לחבר ועוד קודם לכן ראיתי את הדינמיקה. הוא מת שישלטו עליו. כל כך עצובה שאני לא מצליחה. אבל רוצה לנסות.
זהו. חוזרים למלון אבל עוד לפני שנירדמתי שולחת לאוש הודעת הרגעה. לא נגעתי באיש. לא צירפנו לא הצטרפנו. אני ילדה טובה.
בבוקר הוא קרא ושמח על כך אבל הדרך לחזרה לשיגרה עוד ארוכה...
שישי שימשי והזמנו א. בוקר ברוטשילד. לא מספיקים לאכול אותה בשלווה כי אוש לחוץ. הוא רוצה שאשוב הביתה. הצצה בבלוג שלו מגלה כי עבר חתיכת משבר ועכשיו "אנחנו צריכים לדבר". אני מתה מפחד אבל הסמיילי ששולח נותן לי ניצוץ של אופטימיות.
מה אגלה שאחזור? הוא עוזב אותי? דורש שאחתוך עם העוגיה או סופסוף הגיע להבנה שפשוט עדיף לקבל ולשחרר?
פקק קטן באילון וכשמגיעה הביתה הוא לא נמצא. מסיע את הילד לבר מצווה ואני לא מסוגלת לשבת בשקט. מסדרת ומסדרת וכשהוא מגיע חיבוק ועפים לחדר לדבר. לא לפני הילדים.
שוכבים על המיטה והוא פורץ בבכי.
אני נבהלת ומדובבת. "דבר איתי!"
התחזיות שלי היו שגויות. לא לכאן ולא לכאן. הוא פשוט באותו מקום כואב. עבר עליו לילה מהגיהנום. הלך חצי עיר ברגל. טיפס על הר הזבל וחשב.
הכל צף לו. הכל. הקינאה מכלה הכל.
"אין לי בעיה עם העוגיה. הוא חמד של בחור"
אז? אז מה הבעיה?
הבעיה עם כל השאר. הבעיה זה הוא ואני. הוא שנשאר אותו הדבר עם חוסר הבטחון "אני הרילייבל". "אני הבטוח והנאמן והוא הכייף... " ואני - האישה ששוב משתנה לו ורוצה לטרוף את העולם. בדיוק כמו לפני 16 שנה. האסימון נופל לי בדיוק כשהוא אומר : "לקח לי 7 שנים בבדס"מ להדביק אותך. להתגבר על החששות אבל אז זה היה רק שנינו. עכשיו מעורבים עוד אנשים".
טינג טינג טינג
הכל מסתדר לי ואני משקפת לו.
עכשיו זה בדיוק כמו אז!
הבעיה אז היתה חוסר הבטחון שלו והקנאה.
אז כל כך השתוקקתי לפומביות אבל חוסר הבטחון שלו מול שולטים אחרים מנע ממנו לסשן אותי מול כולם והקינאה מנעה ממנו לחשוף אותי מול כולם.
ועכשיו? זה שוב חוסר הבטחון והקנאה.
הדימוי העצמי שלו הוא x ואני כביכול משלימה בחוץ עם y
אבל הוא בשבילי גם x וגם y!
הוא גם החבר הכי טוב שלי, אהבת חיי, אב ילדיי, עליו אני סומכת בעיניים עצומות אבל הוא גם מושא התשוקה שלי, הגבר השולט שלי , האלפא שמלא רוצות, שמכאיב ומענג אותי. זה שגברים אחרים מסתכלים עליו בהשתהות.
והקנאה... פתאם הוא שואל אם אני נהנת ממנטאלי, ממשימות. כנראה חרד שאם הפכתי אותו לשולט עכשיו אהפוך גם אחר. שהיתרון שלו יעלם. מסבירה לו שזה לגמרי אחרת.
הוא טוען שהכל זה רק רקע ואני מחכה כמו אויר לנשימה לזמן עם העוגיה. שאני הולכת מחייכת וחוזרת עצובה. זה נכון ולא נכון. הזמן עם העוגיה זו הרפתקאה מופלאה שאני מחכה לה כל פעם בכליון עיניים אבל יש לי עוד כל כך הרבה בחיים! עוד שפע בילויים איתו ועם חברים. והחיוך? איך אני אחייך שחוזרת הביתה ולא מתקבלת בחיבוק?
והפחד שאני עושה דברים בלעדיו... עם אחרים...
עוד נחזור לזה.
אנחנו מלבנים עניינים. מגיעים להבנות. אני מבטיחה שאוהבת. מבטיחה להיות ילדה טובה ולעשות מאמץ לחייך ולחזור ברצון. אני ביקשתי שידבר ויתקשר. אם רצה שאבטל - שיגיד. שלא יתן לי לנחש. מסכימים על טיפול זוגי אבל הוא מבין שהוא צריך להיות גם ממוקד בו. בבטחון שלו.
וחוזרים לשיגרה. ילדים אוכל נקיון שנ"צ ומסיבה.
שישי בערב. מסיבה. הוא קצת יותר מחוייך. המשבר נרגע ואני? אני חצי קלאץ'. טעונה. חזרתי מכמעט 24 שעות מופלאות ישר לשיט. לא הספקתי אפילו להתמוגג מהזכרון. ועכשיו צריכה לשים מסכה ולהיות חברותית ופתוחה עם כנפיים מקוצצות. בלי פלרטוטים. בלי מגע פיסי ואפילו עם מי שכן מותר אני נמנעת ליתר בטחון.
בת הזוג שלו שוטפת אותו. מכריחה אותו להבטיח שהוא ניפרד ממני בחיבוק ומקבל אותי בחזרה עם חיבוק.
הוא מבטיח לי שיעשה מאמץ אבל קשה לו. קשה לו מאד והוא מבקש שבינתיים עד שנטפל והעניינים ירגעו אמנע מאינטראקציות מיניות עם אנשים נוספים יחד עם העוגיה. זה מה שהוא צריך כרגע.
אני חיבת הפוגה. חיבת להרים אנרגיות. רוקדת ורוקדת. איתו, עם הבסטיות ועם כולם. פאן פאן פאן.
כמעט לא שותה כי כשאני שותה קורים דברים שהוא לא אוהב אז אני אוכלת. גם מתוקים הם סוג של נחמה.
ובסוף הערב יושבת עם הסגולה ומעבדת רגע את ההגבלה החדשה. הוא מגיע באמצע ובדרך הביתה אני משתפת אותו בקושי.
הערבובים האלו, או יותר נכון הפוטנציאל שלהם הם חלק גדול בשיח המיני בין העוגיה וביני. זה ריגוש זוגי, זה טיזינג , משחק מיני ולקחת לנו את זה זה כל כך לא הוגן! לא הוגן כלפי העוגיה. לא לזה הוא נרשם. אני מתה מפחד שזה יהיה שובר שיוויון. עד שנרגעו לי הסרטים... עד שאני מרגישה את אהבתו, עד שהבטחון נבנה בא דבר כזה. מבועתת שהוא לא יסכים להכיל יותר.
ובשבת בבוקר אני שוב משתפת את אוש. "אבל זה זמני ואם הוא אומר שבעדנו הוא יבין" . אני לא בטוחה.
יש פה צד שלישי ולא הוגן להחליט עבורו, לקבוע לו ועוד משהו שכל כך מהותי עבורו - החופש שלו.
אז הוא מסכים להתגמש. כן יחידים. גבר או אישה בודד.ת
לא זוגות ומעלה. אני מקווה שאוכל לתווך זאת היטב. באמת שאין לי ברירה כרגע. אני רוצה לשמור על הבית שלי ועל הנישואים האוהבים שלי.
לא יוצאים מהמיטה. מזדיינים. פעמיים. אפילו אותנו זה הפתיע. מייק אפ סקס ובערב שוב מסיבה, בלי הבסטיות אבל עם בת הזוג שלו שביקשה אותו לנשיקת חצות.
ואני הכי מפרגנת שיש.
אני הכי סקסית וזוהרת. קהל מבוגר ואני שוב מלכת הכיתה אבל רגועה יותר. לא מפלרטטת בכלל! רק רוקדת שותה נהנת ושותה. וודקה וודקה ועוד וודקה.
וחיבוקים חמים מידידות ישנות וחדשות ואני בעיקר עם שתי הצעירות הכוסיות שאוהבת.
ואני נותנת לו הרבה זמן איתה וכל פעם שהוא בא אני בשמחה הכי זוגית. ובדקה לחצות, עוד לפני הספירה אנחנו פוצחים בנשיקה ארוכה ארוכה. וכשהיא מגיעה לקבל את שלה אני מניחה להם למרות שלא חיבת. אני צריכה אוויר.
הוודקה כבר תפסה נוכחות בדמי ואני משתוללת על הרחבה ובדיוק שניה לפני הסוף הוא שוב מגיע ורוקד איתי רומנטית. זהו. סיום מושלם.
יוצאים יחד עם זוגתו ובעלה. מרגישה שהם משפחה. בבוקר היא תיכתוב לי כמה היא מעריכה את היחס שלי לבעלה. גם הוא חווה קשיים. שם עוד אין כרגע סימטריה. אני עושה זאת באהבה גדולה. האם חברות כזאת יכולה להתקיים גם בין הגברים שלי? לאדעת.
לא מצפה. כואב לי שלא.
אולי אני אישה רעה וזונה ומקרננת אבל גם מפרגנת ומעצימה ומאפשרת לו כל מה שירצה. מעודדת ותומכת.
וחטאי שאני לא מספיק מקנאה? שאני רוצה יותר? שאני שונה ממנו? אצלי הרגש בפול ווליום. אני מאוהבת גם באחר. זה חטאי?
בבית סקס של שיכורים. פעם שלישית גלידה.
כבר מרגישה לא טוב. קמה בבוקר כאובה. אשאר תחת הפוך. וכשהגיעה העת לשיחה רועד לי הפופיק. אני משתפת את העוגיה בבקשה של אוש.
שומעת בקולו את האמביולנטיות. קשה לו. קשה לו שעוצרים אותו. שמחליטים עבורו. בטוחה שחשש גם מזה.
"מה היית עושה אם לא הייתי מסכים?"
לאדעת
אני פאקינג לא יודעת!!!!
"תנשמי. בינתיים אני יכול להכיל את זה"
שיקולי מחיר מול תועלת. כרגע אני מספיק שווה לו.
אבל השיחה נקטעת והוא מבקש לעכל. יום יומיים עוברים והוא שוב לשמחתי מסכים לארכיון התיקים המשותף שלנו. הוא גם היה בינתיים בדייט עם הבלונדה המהממת ואין לי שמץ מה יקרה עם זה בעתיד. שיתפתי אותו שאני חוששת שדברים בינינו ישתנו. שניפגש פחות (השבוע למשל לא רואה אותו), שהאנרגיות ירדו. הוא מתרכז בהווה. אומר לי דברים כאלו מופלאים ומרגשים.
בחזית הבית גם עברו כמה ימים ונרגעו הרוחות.
התחלנו טיפול.
אוש יצא בלילה עם בת הזוג הנוספת. הוא נראה לי רגוע ושמח.
מה עוד מחכה לי?
האם ישבר לי הלב? האם ישבר לי הבית?
האם אחיה באושר ובתשוקה?
הרבה משתנים באויר ואין לי שליטה.
מתרכזת בהווה ומקווה לטוב.
מקווה שהטיפול יעזור.
מקווה שהוא אוהב אותי מספיק כדי לא לשבור את ליבי. שניהם בעצם.
ביי ביי 2022 שנת הפתיחה
היי היי שנת 2023 הלא ברורה
לאדעת מה מצפה לי בה
