בתקופה הזו הזכרון מציף אותי. בשבועות הבאים עלינו לטובה אוכל להיזכר שנה אחורה ולהשתהות. לפני שנה כמעט התהליך החל - הפתיחה המינית, החברתית והרומנטית. כל שבוע יש ציון דרך המזכיר חוויה ראשונית ומיוחדת - שלישיה, רביעיה, חמישיה, אורגיה, מסיבה, נשיקה, מיניות, התאהבות.
לא תיארתי לעצמי בחורף שעבר היכן אהיה חצי שנה מאז ובחצי השנה שלאחר מכן. הכל משתנה בקצב מסחרר.
לא התקבלה שום החלטה רשמית איך אנחנו בדיוק פותחים, איך אנחנו בדיוק מתכננים ורוצים את זה. נראה שהכל פשוט קרה לו בעצמו.
ואם כך קרה, מי יודע מה עוד יקרה?
מה עוד אני רוצה שיקרה?
זה רלוונטי בכלל מה שאני רוצה? אולי הרצון שלי ישתנה? אולי הוא לא תלוי בי בכלל?
שנה מהיום אין לי מושג היכן אהיה.
אני רק מקווה שבמקום טוב. מסופק. מאושר. בריא.
כמעט לפני שנה הייתי בסלון של מישהי שלא ממש הכרתי ושיתפתי אותה שאני לא יודעת כיצד לפלרטט.
היא לא האמינה לי. בטח לא עם הלוק המושקע שהייתי בו. לאורך כל הדרך אנשים תמיד בטוחים שאני שופעת בטחון, במרכז העניינים, מנוסה ומשופשפת.
נבואה שמגשימה את עצמה?
היום אני יודעת לפלרטט. אני אפילו יודעת להתחיל עם גברים וגם עם נשים. עדין לומדת לקבל "לא"
זה עדין שורף ומוריד. אבל גם זה יעבור.
מה לעשות, אני לא הטעם של כולם ולא תמיד זה קשור בכלל אלי.
מתמקדת במה שיש לי. ויש לי הרבה.
מתרגלת אופטימיות. גם בעוד ערב של חולי, בדידות, כאב ודחיה.
