פתחו מול הבית שלי מתחם בילוי. סופסוף לא גרה בקצה של שום מקום. זו שכונה מבוססת ומחירי המסעדות בהתאם.
מכירים את הבדיחות הללו במאמצחיק של חברות שניפגשות פעם באף פעם? אז כזה.
אנחנו חבורה של 6 אמהות מהשכונה שהתחברנו עוד בטרום טרום חובה. היום הם בח' ועוברים את כולנו בגובה.
לקבוע איתן זה הישג רציני ועוד שיבואו כולן?
יושבות סביב שולחן עגול 5 אמהות מונו-וניליות ואחת מטורפת.
זו מספרת על הבת מצווש ("בעצמך את גם משקיעה ככה?"), השניה משתפת על העבודה ועל שתחזור הביתה וכולה תיקווה שבעלה כבר ישן, השלישית על הילדות ועל כמה שהאחרונה ביניהן לא ישנה ובעלה כבר גמור, הרביעית טסה תיכף לסיישל (הזונה 😝) עם חברה כי מה יש לעשות שם עם הבעל?! ("את צריכה מאהב") והחמישית מקטרת בצדק שלא מצליחה להכיר גבר לזוגיות טובה.
והשישית?
המופרעת מסתמסת עם בעלה
שולח צילום של שקית שחורה עם הכיתוב "דירטי דיזיין"
ושואל ? "אושה, את יודעת מה יש בשקית המסתורית? מענין מאד"
ואני מתחילה לנחש. כל ניחוש מוטעה מצריך ביצוע משימה על מנת שאוכל לנחש שוב.
הולכת שוב ושוב לשירותים. מצלמת לו את עצמי מתחת לבגדים. לחוצה כבר לשוב הביתה
והן? מתפקעות מצחוק.
הן יודעות הכל. על הבדסמ והפתיחה והמאהב והקשיים וכמה אני מאושרת.
מראה להן תמונות ומשוויצה. של בגדי הפטיש שלי, של הגברים שלי.
הן נקרעות מצחוק. עם מה חוזרות הביתה?
עם צחוק, עם ביקורת, עם פרגון, עם דאגה, עם סקרנות?
זאת לא אדע
אבל אני זו אני
לא חיה בארונות
מזרזת אותן. בולעת את הפחזנית ויאללה הביתה.
לאיש שלי שלא אראה 2 ערבים רצוף.
טיק טוק טיק
מה יש בשקיק?
ניחשתי נכונה בגדול אבל מה בדיוק?!
פאקינג וואו!
שוט זנבות חדש מהמם!! עור, עבודת יד כמובן (חבר שלו מייצר), יפייפה, שחור אדום כמו שאנחנו אוהבים, רצועות דקות וכואבות יותר מהשוט הישן שלנו (מתי היתה מלחמת לבנון השניה? 16 שנה?)
ולמרות שהבית ישן חייבים לדגום כי רק לראות את הפחזנית ולא לטעום אותה זה קשה לי מידי.
אחחחח כמה שזה טוב!
התחת שלי נהיה אדום, שזה דבר נדיר
ואני צוללים למיניות. הוא מזיין אותי ככה וככה וככה ואני גומרת וגומרת.
שווה להיות המופרעת המטורפת שבחבורה.
