אושה לנד

למה אני כזאת? ככה!

אור הזרקורים קרא לי מגיל אפס אבל לא התממש.

אני לא פרח קיר. לא נחבאת אל הכלים. 

לא יודעת למה אבל חשוב לי שידעו מי אני

וכל פירסום הוא פירסום טוב. רק לא להיות אויר, כמו אז בגיל 16.

הניצנים לפטיש הפומביות שלי היו שם תמיד

כזאת אני. הכל בחוץ. אולי זה מאגואיזם? זה לא מהתנשאות.

אבל לדבר על עצמי, להראות את עצמי - אני מוכרחה.

שמשהו כל כך בוער בי אני לא מצליחה לשמור לעצמי.

אני חופרת לכולם במח

כך הייתי בריידזילה לפני 18 שנה

כך הייתי בייבי בדס"מית לפני 16 שנה

וככה אני בייביפולי השנה.

בא לי שכולם ידעו ("ויעשו לי לייק").

אבל עכשיו שזה לא מיינסטרים, שיש ילדים, שיש הורים, שיש מוסכמות חברתיות - זה יותר מורכב.

ואני לא לבד בענין הזה, אסור לי לשכוח.

אני לא יכולה להוציא אותו בכח מהארון יחד איתי.

לילדים אנחנו משקרים. הם שואלים שאלות ואני שונאת להונות אותם. מטפטפת קצת. מרגישה שיום אחד ננהל שיחה. זה לא משפיע על חיי היומיום שלהם אז זה לא דחוף, רק מתסכלים אותי השקר וההסתרה. שהוא לא עולה למעלה, ששואלים אותי "אמא לאן את הולכת?" ואני לא יכולה להיות כנה.

וההורים? שאלתי היום את אוש - נגיד הילדים ידעו. מה עם ההורים? הוא לא מעונין בכך. "הם לא יבינו, זה דור אחר, למה להכאיב להם?"

זה לא ממקום של לעשות דווקא. להוציא לכולם את העיניים ולטרגר. פשוט לא אוהבת לחיות בארונות. לא אוהבת שלא יכולה לדבר על אספקט חשוב בחיים שלי והכי שונאת לשקר.

"תפסיקי לעלות תמונות של הילדים לפייסבוק" ביקרו אותי תמיד המשפוחה. אלו הילדים שלי! החברים שלי שרואים! מי שואל אתכם בכלל? תנו לחיות את חיי ואם אני רוצה לחיות אותם בחוץ אז זה מה שיהיה.

אני עושה מה שאני רוצה. האינסטגרם שלי מלא בתמונות שלי בבגדי פטיש. אין לי במה להתבייש ומה להסתיר.

ותמונות שלי איתו? על הוול האישי? זה לא...

"את יכולה בקבוצות" כך אוש אומר לי.

מכבדת את רצונו כי זה משפיע גם עליו

אבל למה יש בי את הצורך לפרסם את זה לכל העולם?

כי אני מתרגשת. כי זה חשוב לי. כי בא לי להשוויץ

במי שאני, במי שאיתי

בחיים שבחרתי ועיצבתי לעצמי

באהבות שלי

כי כזו אני. זהו אופיי

אז משוויצה בבגדים, בילדים, בזוגיות עם אוש, בטיולים ובבילויים. 

בבדס"מ, בפולי וספציפית בעוגיה - מוצאת אפיקים אחרים.

פחות מטרגרים. 

לאוורר משהו החוצה, לצאת מהארון זה כמו החותמת האחרונה. אישרור חברתי. זה עושה את זה ליותר אמיתי. טיפשי? ילדותי? אולי. משקף חוסר בטחון? ייתכן מאד. 

מעולם לא טענתי שאני שופעת בטחון ושפויה. קצת מוטרפת. הרבה מטורללת. אבל העיקר לא משעממת.