זולגות הדמעות מעצמן
הרגלים קופצות
קוצר נשימה
הידיים רועדות
הכי קרוב שלי להתקף חרדה.
הכדורים כולם באויר
ואני משתדלת לא לקרוס.
לתת עבודה, מענה לבוס, שבוע יומולדת לילדה, ענייני בית ילדים משפחה מורחבת בישולים קניות סידורים כביסות ארגונים למלא מדיח לפרק מדיח להכין עוגה ועוד אחת ועוד אחת
בילויים, חברים, לתת כתף לחברה במצוקה, לקבל כתף למצוקות שלי, לתקשר, לכתוב, להאזין, צוקי החליט לחסום אותי, אחותי לא מבסוטית שאני לא מגיעה, סידרה חדשה בנטפליקס
והכל הכל אני עושה עם לב כואב. עם לב אוהב.
אני רוצה לשמוח, לנשום ולהיות רגועה בכל החזיתות.
עם זה ועם זה ואיתן.
אני רוצה להט איתו ואיתו.
הולכת ללא הפסקה על תבניות של ביצים
ושוברת כל כך הרבה בדרך.
והנה טילים משבשי תוכניות. אני באתי משובשת מהבית.
"תירגעי"
מנסה. הולכת לשנוצ. רוצה לקום לעולם טוב יותר.
לקום לאהבה ורוגע ושקט בכל החזיתות.
הולכת לחבק את עצמי ולתת לדמעות לזלוג להן.