אושה לנד

בכל מקום טרגורים ואתגרים. דרמות ללא סוף בכל החזיתות ולכן לא כתבתי כבר יובלות.

באמת שהחיים שלי מעניינים אבל הפסקתי לכתוב עליהם כי אם לא יכולה לכתוב חופשי אז בשביל מה?

הבלוג הזה התחיל כאאוטלט לחסכים שלי, להשתוקקות שלי בפומביות. הוא היה ערוץ תקשורת עם אושי ומנוע יחצנות. הוא שימש אותי אינספור פעמים כאמצעי פורקן.

בתקופה האחרונה כאבתי כל כך הרבה פיזית ונפשית שפשוט לא הייתי מסוגלת לבטא את זה בחופשיות בכתב מול כולם. 

לפני שבועיים הוא כמעט נפרד ממני העוגיה שלי. חליתי ופרחתי ליטרלי. ואיך ששניה חזית אחת הסתדרה חלקית, איך שהכנסתי את המפתח בדלת הבית - בום! חזית שניה נפתחה ואז שלישית. וקרסתי.

היום חזרתי הביתה לאחר סופ"ש ראשון.

טורגרתי/טירגטתי ואותגרתי/אתגרתי  אינספוף פעמים.

בטוחה שגם לאושי היה מאד קשה.

וכרגיל אין דקה לנשום... מכל עבר עניינים.

אני מבקשת לנשום. היה לי סופש מופלא ואני חוזרת הביתה בשמחה וגעגוע. רוצה לחבק אותו חזק, להתענג ממנו ולשלוח אותו בחיוך לדרכו לשלושה ימים מופלאים שלו איתה.

בחרתי לי דרך חיים מאד מורכבת.

לא כולם מאושרים מזה. לא כולם אוהבים את אושה החדשה. לא כולם מתחברים וזה בסדר. אני בטוחה שאני פוגעת שוב ושוב בא.נשים. שאני עושה המון טעויות בדרך אבל הן הטעויות שלי ואני אשלם את המחיר.

אני רוצה להתענג עוד קצת על הכייף שהיה לי

מחכה גם לכייף נוסף בסופש - 19 שנות נישואים !

לא רוצה סטירה מצלצלת

רוצה חיבוק חם. בכל החזיתות.