כשאני צודקת אני צודקת
מכירה אותו כמו את כף ידי
והוא מכיר אותי
לפעמים כל כך דומים
אך כל כך שונים, בעצם זה הקטע של נוגה ומאדים
הוא ורבאלי רק במיטה ומשתתק כשאני פוצחת בשיחת "יחסינו (המיניים) לאן".
כשהאכלתי את נושי ב12 והחזקתי אותו בידי זה המחיש לי היטב למה אני מפחדת, למה אני מוותרת
אבל גם אני בן אדם ויש לי דחפים ורצונות שמתעוררים להם מתרדמת ארוכה.
לשימחתי הם בווליום נמוך מלפני שנתיים ואינם מתחילים מהמקום בו היפסקנו
הם כמו חדשים, מינוס ההתלהבות ההרסנית
הרעב מצטבר לו וזה רעב טוב
מתעקשת ללמוד מטעויות העבר ולא לצאת מפרופורציות
אז אמתין בסבלנות ואומר כשאני רוצה ואני רוצה (שלא תגיד שאני כותבת במקום לדבר איתך, אמרתי לך אתמול ואני כותבת היום)
אני רוצה להשתעשע
אני רוצה לכאוב
אני רוצה את הצעצועים שמזמן לא השתמשנו בהם
אני רוצה לצאת לשתות ולרקוד עם כל החברים בלי יוצאי דופן של מין וטעם
אני רוצה שנתקדם לאט ובבטחה לפתיחות מינית גדולה יותר, להתנסויות מיניות חדשות ומלהיבות
ב-י-ח-ד ! ברצון משותף מלא
SSC - שפוי (זה החלק שלך (-: )
בטוח (תמיד)
ובהסכמה (מוחלטת של שנינו כי זה מלהיב ומגרה ולא כדי לרצות ומה שלא רוצים לא עושים, בלי ריגשות אשם).
לפני 16 שנים. 10 ביולי 2008 בשעה 16:12