אושה לנד

אתמול בלילה אחרי שהגמרתי אותו עם הפה והציצי (מגיע לו אחרי שעבד כל כך קשה!),
במקום לצפות ביס ריל החדש ובחבורה של פקאצות ושרלילים שמתפללים ל15 דקות של תהילה על חשבון כבודם העצמי, התפנתי לקריאת השרשור המבחיל ההוא באתר ההוא בו רבים איבדו בעיני מכבודם העצמי.

בדומה לניחוח הצהוב המבחיל שנדף מהתוכנית הראשונה של "הפוליגרף" (שלא צפיתי בה למרות שהרע"נ שלי הופיע בה אבל הבנתי את הקטע) כל הקטע בחדש הזה גורם לי להרגשת קבס רצינית.

בעיני, זכותו של אדם לכתוב על עצמו מה שירצה, כמה שירצה
להתעסק בפרטים הקטנטנים בחייו ובחיי בן/בת זוגו
אלוהים יודע שאני עושה זאת
את מי שזה לא מענין, שלא יקרא.
אבל אם כבר כותבים אז הביקורת מחויבת המציאות
והגדיל לעשות כוכב הענין בפתיחותו הרבה גם לשמע הביקורת.
עשה מה שעשה בציבור לפני הפרטי? אינני מאמינה לכך, במיוחד שהוא שולל זאת מכל וכל.
עשה מה שעשה במקביל להתרחשויות? זה כבר נתון לשיפוטכם האישי
מה שצהבהב קלות לאחד, צהוב זרחני לאחר
איש איש ופיסת הרכילות הנוחה לו

אבל
והאבל גדול
איך לעזאזל בעיה זוגית פומבית ככל שתהיה מתגלגלת לכדי רפש שכזה?!

אלף אלפי הבדלות אני נזכרת בשרשור ההורס שפתחתי אני מרוב טמטום ושעמום לפני שנה.
"הרפת כועסת"
לא שהכעס לא היה אמיתי, ונכון לדעתי אבל ממבט לאחור הוא יותר הזיק מכפי שהועיל (למרות שנתן לי לשכוח את הצרות דאז למשך שבוע וחצי).
השתלשלות העניינים המבחילה דומה לכאן. חשבונות אישיים והעלבות הדדיות תוך כדי שכל הקהילה צופה בבוז.
לשמחתי ולמזלי הענין היה דבילי עשרות מונים מהבאלגן העכשווי והמשתתפים בו רציניים הרבה פחות. במקום חבורה של גברים ממורמרים התעסקנו אז חבורה של קצ'קס וורבליות ותוכי אחד בסוגיה הרת גורל ומגוחכת עד כדי כאב.
הלקח שלמדתי הוא שאת הכביסה הציבורית שלי ניתן לכבס בפומבי, אך עם גבולות,
גבולות שנחצו עשרות מונים בפרשייה הנוכחית.

קראתי ורציתי להקיא